בסוף מסכת ברכות (סג, א-ב) מופיע מעשה שממחיש את הכפיפות של בבל לארץ ישראל: חנינא בן אחיו של רבי יהושע ירד מארץ ישראל לגולה והוא היה מעבר שנים וקובע חודשים בחוץ לארץ. הוא סבר שיש לו רשות לעשות כן, כי בשעתו לא הניח חכמים כמותו בארץ ישראל.
אך בינתיים הגדיים שהניח בארץ ישראל נעשו תישים בעלי קרנים והם שלחו שני תלמידי חכמים כשליחים להתרות בחנינא שעליו להיות כפוף לחכמי ארץ ישראל "וכן אמרו לנו: לכו ואמרו לו בשמנו: אם שומע - מוטב, ואם לאו - יהא בנדוי. ואמרו לאחינו שבגולה: אם שומעין - מוטב, ואם לאו - יעלו להר, אחיה יבנה מזבח, חנניה ינגן בכנור, ויכפרו כולם ויאמרו: אין להם חלק באלהי ישראל.
מיד געו כל העם בבכיה ואמרו: חס ושלום! יש לנו חלק באלהי ישראל. וכל כך למה? - משום שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".
הרמב"ם פסק מעשה זה להלכה (הלכות קידוש החודש א, ח): "אין מחשבין וקובעין חדשים ומעברין שנים אלא בארץ ישראל שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם, ואם היה אדם גדול בחכמה ונסמך בארץ ישראל ויצא לחוצה לארץ ולא הניח בארץ ישראל כמותו הרי זה מחשב וקובע חדשים ומעבר שנים בחוצה לארץ, ואם נודע לו שנעשה בארץ ישראל אדם גדול כמותו ואין צריך לומר גדול ממנו הרי זה אסור לקבוע ולעבר בחוצה לארץ ואם עבר וקבע ועיבר לא עשה כלום".
ובספר המצוות לרמב"ם (מצות עשה קנג) כתב על מעשה זה: "ובכאן שורש גדול מאד משרשי האמונה לא ידעהו ולא יתבונן במקומו אלא מי שדעתו עמוקה. וזה שהיותנו היום בחוצה לארץ מונים במלאכת העבור שבידינו ואומרים שזה היום ראש חדש וזה היום יום טוב לא מפני חשבוננו נקבעהו יום טוב בשום פנים אלא מפני שבית דין הגדול שבארץ ישראל כבר קבעוהו זה היום ראש חודש או יום טוב...
ואני אוסיף לך באור. אילו איפשר דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל, חלילה לאל מעשות זאת כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל, ולא יהיה שם בית דין ולא יהיה בחוצה לארץ בית דין שנסמך בארץ, הנה חשבוננו זה לא יועילנו אז כלום בשום פנים. לפי שאין לנו רשות שנחשב בחוצה לארץ ונעבר שנים ונקבע חדשים אלא בתנאים הנזכרים כמו שבארנו. כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים (ישעי' ב מיכה ד).
וכשיתבונן מי שיש לו שכל שלם לשונות התלמוד בכונה הזאת יתבאר לו כל מה שאמרנוהו ביאור אין ספק בו". הרמב"ן כתב שקיום המצוות בחו"ל הוא בבחינת "הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים" (ירמיהו לא, כ) כדי שיהיו מתורגלים בקיום המצוות כשיחזרו לארץ ישראל "כי עיקר המצות ליושבים בארץ ה'" (דרשה לראש השנה לרמב"ן).
עלינו לברר את העומק מאחורי עקרון הכפיפות של חכמי בבל לארץ ישראל? וכן יש להבין מדוע ארץ ישראל היא מקור הקדושה בעולם?
בשני מקומות מצינו שקדושת הר המוריה הופיעה גם בחוץ לארץ: הראשון הוא כאשר יעקב אבינו היה בדרך לחרן ונאמר "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם" רש"י מפרש "אומר אני שנעקר הר המוריה ובא לכאן, וזהו היא קפיצת הארץ האמורה בשחיטת חולין (חולין צא ב), שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל, וזהו ויפגע במקום".
המקום השני הוא הר סיני שנאמר במדרש שהר סיני הוא למעשה חלק מהר המוריה שנעקר ממקומו. כדברי חז"ל במדרש תהלים: "וסיני מהיכן בא, אמר ר' יוסי מהר המוריה נתלש, כחלה מעיסה, ממקום שנעקד יצחק אבינו, אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ויצחק אביהם נעקד עליו נאה לבניו לקבל עליו את התורה, ומניין שעתיד לחזור למקומו, שנאמר נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים (ישעיה ב, ב)" (מדרש שוחר טוב מזמור סח).
הרב חרל"פ מתמודד עם השאלה מדוע היה צורך בשני ניסים גדולים אלו? הרב חרל"פ מלמדנו: "ארץ ישראל היא הצנור לכל המושגים העליונים, נבואה ורוה"ק וכיו"ב, ומבלעדי ארץ ישראל, אין שום גלוי מתגלה בעולם". כלומר לא תתכן הופעת קדושה בעולם שאינה קשורה לארץ ישראל.
אך אם כן, אנחנו בבעיה, מה עושים כשעם ישראל לא נמצא בארצו, כגון בתקופת הגלות?
הרב חרל"פ מתמודד עם שאלה זו ואומר: "ובהיות שישראל עם קדושו, לא יוכלו לחיות בלא גלויים והופעות עליונות, ובזמן שמסתלקת מהם ההופעה העליונה, אין להם כלום, לכן דאג יעקב אבינו לגלות הופעה נבואית גם בגלות דרך חלום.
ואמנם גם הופעת הנבואה דרך החלום, מוכרחה לבוא דרך ארץ הקודש, ארץ ישראל, ויש צורך שהאור הנעלם שבהופעת החלום בחו"ל, יהיה גדול ונשגב מאד, שיהיה בכחו להאיר גם מבעד כל המחשכים של טומאת אוירה וגושה של ארץ העמים, ואור נעלם ונפלא כזה אי אפשר לו להופיע כי אם דרך ארץ ישראל כולה.
ולכן: "קפלה הקדוש ברוך הוא לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו, שתהא נוחה ליכבש לבניו" (חולין צא, ב), לכן אם יחסר שעל אחד ממנה, אין קדושתה יכולה להתגלות בשלמות, ואינה מתחלקת לשותפות ישראל ושאר העמים, אלא היא צריכה להיות מיוחדת כולה אך ורק לישראל, ודוקא בזמן שכל ארץ ישראל מקופלת בתוך ד' אמותיו של יעקב אבינו, אז היא נוחה להכבש לבניו, וכן אור הנעלם של חזון החלומות, מתגלה דרך הצנור של כל ארץ ישראל, מבלי שיחסר ממנה מאומה".
היכולת של יעקב לזכות בחלום נבואי מופלא כל כך בחוץ לארץ, היא רק על ידי קדושת הר המוריה. יעקב פעל לדורות שגם בגלות תהיה אפשרות לגדולי ישראל לזכות לחלום נבואי.
ולגבי מתן תורה, הרב חרל"פ כותב: "וכן במתן תורה, היה צורך שיתקדש הר סיני בקדושת הר הבית, שכן מבלעדי השראת אויר קודש זה, לא היה אפשר שיהיה גלוי נורא כזה, ולא היה יורד ד' על הר סיני לתת את התורה לישראל, וכמו כן תלמוד בבלי שנסדר על ידי רבינא ורב אשי, שהמשיכו אויר הקודש והמקדש מירושלים ובית קדשי הקדשים, ובתוך האויר הזה סדרו את התלמוד" (מי מרום ח"ו שם).
הופעת התורה שבע"פ חייבת להיות קשורה לארץ ישראל. לכן התלמוד בבלי התקדש בקדושת ארץ ישראל על ידי המשנה שביסודה היא כלל תורה שבעל פה, נתחברה בארץ ישראל.
על פי זה, נראה כי כל גילוי קדושה או תורה בעולם, מקורו מקדושת ארץ ישראל.
כך הרב חרל"פ כתב לרב קוק כששמע שכתב את ספרו ריש מילין בלונדון: "והנה כאשר היחל ד' לעזרני בערב החג בקבלת מכתבו הק' כן לא עזב חסדו מאתי, וביום שביעי של פסח קבלתי ממר אביו הרב שליט"א את הספר הנשגב והקדוש "ראש מילין".
ואם כי עוד לא זכיתי לעבור עליו בעיון, כי עמוק הוא, לא אוכל להתאפק מלהעלות פה את אשר רחש לבבי בעת שהסתכלתי בו. "מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים", לא נוכל לומר אחרת, בלתי אשר ממרום המקדש בית קדשי הקדשים עד מקום של הדר"ג שליט"א בלונדון, מופנה מקום מאויר הטמא של אויר חו"ל, וצינור קדוש של אוירא דכיא וקדישא שופע עליו תדירא, בממשיות הגדולה והגבורה, שיתגלה לעת קץ במכון בית אלקינו" (הד הרים מכתב ל"ב כ"ד ניסן תרע"ח).
