"אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב..." (תענית ל, ב) אבל מה המיוחד בט"ו באב?
לפי חז"ל מאורעות היסטוריים שונים אירעו בט"ו באב, למשל: השבטים הותרו לבוא בקשרי נישואין זה עם זה, שבט בנימין הותר לבוא בקהל, מתי המדבר פסקו מלמות, ביטלו את השומרים שמנעו מישראל לעלות לרגל והרוגי ביתר ניתנו לקבורה (תענית ל, ב – לא, א).
אך יש גם סיבה נוספת: "רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו [=שאמרו שניהם]: יום שפסקו מלכרות עצים למערכה. דתניא [=ששנינו בברייתא], רבי אליעזר הגדול אומר: מחמשה עשר באב ואילך תשש כוחה של חמה, ולא היו כורתין עצים למערכה, לפי שאינן יבשין. אמר רב מנשיא: וקרו ליה יום תבר מגל [=יום שבירת הגרזן]" (שם לא, א).
החל מט"ו באב "תשש כוחה של חמה", כלומר נחלש כח השמש ולכן העצים שהיו מיועדים לאש המזבח לא היו מתייבשים כראוי ולכן הפסיקו לכרות אותם לצורך אש המזבח. ומט"ו באב ואילך אור השמש נחלש והימים מתקצרים. ואכן, מבחינה קלנדארית, תקופת השנה שבה חל ט"ו באב נקראת 'נקודת היפוך הקיץ'Summer Solstice שבה הנטייה של ציר כדור הארץ מגיעה לשיאה מול השמש ולכן הלילות מתארכים והימים מתקצרים.
אך מה עושים כאשר החושך מתגבר והאור מתקטן? חז"ל נותנים לנו הדרכה רוחנית גדולה: כאשר החושך מתגבר, אפשר להיכנע לו ולאבד תקווה, או אפשר לנסות לגרש אותו 'במקלות', אך יש גם אפשרות שלישית – להוסיף אור. "מכאן ואילך, דמוסיף – יוסיף וכו'" [מט"ו באב ואילך מי שמוסיף שעות של לימוד תורה – יוסיף חיים על חייו] (תענית שם) "שמתוך שהלילות מאריכין והימים מתקצרין צריך לעסוק בלימודו גם בלילה" (ראה: רשב"ם ב"ב קכא, ב; מאירי תענית לא, א).
ולכן, דווקא משום שבט"ו באב החושך מתגבר, צריכים לשמוח כי מוסיפים אור בלימוד תורה "אמרו רבותינו זכרונם לברכה לא איברי לילא אלא לגירסא [=לא נברא הלילה אלא ללימוד תורה], והיינו בלילי חורף, ומכל מקום גם בלילות הקצרים צריך ללמוד מעט בכל לילה, לקיים והגית בו יומם ולילה, ומן חמשה עשר באב ואילך יוסיף מעט מעט, ואמר ריש לקיש כל העוסק בתורה בלילה, חוט של חסד נמשך עליו ביום" (קיצור שולחן ערוך סימן עא).
בחיינו האישיים והלאומיים, לא אחת אנו נתקלים במצבים של 'לילה' ולעיתים אפילו נראה שהחושך ממלא את כל המרחב, אך צריך לזכור ש'מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך'. כאשר יודעים להפנות את רגשות התסכול, הכעס והייאוש לעבר עשייה חיובית, זו 'מבחן הקבלה' ל'מתיבתא דרקיעא': "מאן מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא וטעמין מרירא למתקא עד לא ייתון הכא [מי מכם, אשר הפך חושך לאור, והמר יטעם לו כמתוק, עוד מטרם שבא לכאן] (זוהר - הקדמה ד, א).
הרב קוק מלמדנו שהדרך להתמודד עם קשיים היא דווקא להוסיף אור: "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה, אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה, אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות, אלא מוסיפים חכמה" (ערפילי טוהר עמ' ל"ט).
