מאת: נתן קוטלר

מדוע להזכיר את הסנפיר? 

בסוגייתנו ישנו דיון על סימני הטהרה בדגים. הגמרא שואלת מדוע התורה כתבה גם את הסנפיר כסימן טהרה בדג ולא הסתפקה רק בכתיבת קשקשת? והרי כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר! 

התשובה של הגמרא מופלאה: "אמר רבי אבהו, וכן תנא דבי [=וכן שנה תנא מבית מדרשו של] רבי ישמעאל 'יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר' (ישעיהו מב, כא)". 

אנחנו לומדים מבית מדרשו של רבי ישמעאל שישנו ערך עצמי בלימוד תורה ואפילו אם כעת אין לכך השלכות מעשיות. ולכן יש להעמיק גם בסנפיר למרות שלא סומכים עליו כסימן טהרה בפני עצמו. 

רבי יהושע בועז בחיבורו הגדול 'מסורת הש"ס' מחבר בין סוגייתנו לסוגיה בבבא קמא: 

מדוע לפרט את ארבעת אבות הנזיקין? 

המשנה הראשונה בבבא קמא מלמדת אותנו את ארבעה אבות הנזיקין – השור והבור והמבעה וההבער. לאחר מכן המשנה טורחת לפרט באריכות רבה את ההבדלים בין ארבעת אבות הנזיקין שלא מאפשרים ללמוד אחד מן השני. 

אך יש לשאול מדוע המשנה פירטה את כל ארבעת האבות? והרי רבא (ה, ב) מוכיח שהיה מספיק לכתוב את הבור ואב נזיקין נוסף ומהם היה ניתן ללמוד את כל שאר האבות (למעט קרן)? 

הגמרא אומרת שהסיבה שהמשנה כתבה את כל ארבעת אבות הנזיקין ולא רק את הבור ואב נזיקין נוסף, היא כדי ללמוד מהן הלכות מיוחדות שאין באחרים. לדוגמא: קרן נכתבה כדי לחלק בין שור תם לשור מועד. שן ורגל נכתבו כדי לפטור אותן אם הזיקו ברה"ר. בור נכתב כדי לפטור בו את הכלים ולשיטת רבי יהודה את האדם וכו'. 

התוספות (ה, ב ד"ה גי' להלכותיהן) נותנים שני הסברי עומק לכך שהמשנה פירטה את כל ארבעת האבות. ראשית, אם המשנה היתה כותבת רק בור ואב נזיקין נוסף (כמו אש), לא היינו יכולים לחייב בשאר האבות כלים וטמון, שהרי בבור פוטרים את הכלים ובאש פוטרים את הטמון. ולכן, היה צריך לפרט את כולם כדי לחייב את גם את הדברים שחלק מהאבות פטורים בהם. ההסבר השני של התוספות הוא "ומתני' לא קתני אלא להגדיל תורה ויאדיר" (שם וראה גם ב, א ד"ה ולא זה וזה בסופו). 

יש להבין מה פשר הסברו של התוספות שהמשנה האריכה לפרט את כל ארבעת הנזיקין כדי להגדיל תורה ולהאדיר? מדוע לא להסתפק בהסבר הראשון? מה ההסבר השני מלמד אותנו? עלינו לצאת למסע במקורות בעקבות המושג "יגדיל תורה ויאדיר".

מקום שמגדלין בו תורה 

הגמרא במגילה מביאה דרשת חז"ל על פסוק מספר מלכים המתאר את חורבן ירושלים על ידי נבוזראדן, רב הטבחים של נבוכדנאצר מלך בבל. 

"דרש בר קפרא מאי דכתיב 'וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ' (מלכים ב' כה, ט). בית ה' - זה בית המקדש, בית המלך - אלו פלטרין של מלך, ואת כל בתי ירושלים - כמשמען, ואת כל בית גדול שרף באש. 

רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי חד אמר: מקום שמגדלין בו תורה, וחד אמר: מקום שמגדלין בו תפלה. מאן דאמר תורה, דכתיב 'ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר' (ישעיהו מב, כא)". 

המהרש"א מסביר שהמילים "וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל" בפסוק מיותרות, שהרי כבר נאמר שנבוזראדן שרף את כל בתי ירושלים ואם כן כל הבתים נכללו בכך. ולכן, חז"ל דרשו שיש דבר מיוחד במילים "וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל", שמדובר במקום שמגדלין בו תורה. רבי יהושע בן לוי מביא ראיה לכך מהפסוק "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר". 

ניתן להבין את המושג "יגדיל תורה" בשני מובנים: 

המובן הראשון הוא שעל ידי זה שלומדים את התורה ברבים, התורה עצמה מתגדלת ומתפתחת "מרבה ישיבה מרבה חכמה" (אבות ב, ז; וראה: מהרש"א מגילה שם). המובן השני הוא שהאדם עצמו מתגדל ומתפתח על ידי לימוד התורה "מרבה תורה מרבה חיים" (אבות שם) וכן נאמר "זכה – נעשית לו סם חיים" (יומא עב, ב). שני המובנים נכונים, ככל שלומדים את התורה, כך מגדלים אותה ומאדירים את דבר ה' בעולם. וכמו כן ככל שלומדים את התורה, כך התורה מגדלת את האישיות של האדם ומקרבת את האדם לרצון ה'. מכל מקום, נתמקד במאמר זה במובן השני. 

להגדיל בתוכנו את התורה 

חז"ל דורשים על המילה הראשונה בעשרת הדיברות "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ" (שמות כ, ב): "רבי יוחנן דידיה אמר אָנֹכִי - נוטריקון: אנא נפשי כתיבת יהבית" (שבת קה, א). רצונו של ה' נמצא בתורה ולכן מי שלומד את התורה הוא נהיה קרוב יותר לה'. ולכן חז"ל הדריכו אותנו "אמר ר' יוסי בר חלפתא לר' ישמעאל בריה מבקש את לראות פני שכינה בעולם הזה, עסוק בתורה בארץ ישראל, שנאמר דִּרְשׁוּ ה' וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד" (שוחר טוב על תהילים קה). 

בספר התניא נאמר "כשאדם מבין ומשיג איזו הלכה במשנה או בגמרא לאשורה על בוריה הרי שכלו תופס ומקיף אותה וגם שכלו מלובש בה באותה שעה. 

והנה הלכה זו היא חכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא שעלה ברצונו שכשיטעון ראובן כך וכך דרך משל ושמעון כך וכך יהיה הפסק ביניהם כך וכך.

ואף אם לא היה ולא יהיה הדבר הזה לעולם לבא למשפט על טענות ותביעות אלו, מכל מקום מאחר שכך עלה ברצונו וחכמתו של הקדוש ברוך הוא שאם יטעון זה כך וזה כך יהיה הפסק כך הרי כשאדם יודע ומשיג בשכלו פסק זה כהלכה הערוכה במשנה או גמרא או פוסקים הרי זה משיג ותופס ומקיף בשכלו רצונו וחכמתו של הקדוש ברוך הוא" (תניא ליקוטי אמרים פרק ה). 

יוצא מתוך דברי 'בעל התניא' שישנן שתי מטרות ללימוד שאינן תלויות זו בזו: המטרה הראשונה היא ללמוד כדי לדעת מה ההלכה "תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה" (קידושין מ, ב), "והלומד על מנת לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות" (אבות ד, ה). 

אולם, יש גם מטרה שניה בלימוד התורה ישנו ערך גדול לדעת מהו רצון ה' אפילו בדברים שאינם להלכה למעשה. שהרי עצם המפגש עם התורה מגדיל את האדם להבנת מהו רצון ה'.

לסיכום, המטרה הראשונה היא שהאדם ילמד תורה כדי לדעת מה לעשות והמטרה השניה ששכלו של האדם תעשה שכל של תורה.   

להבין יותר את רצון ה' 

לאור יסודות אלו ניתן להבין את עומק דברי התורה "אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת תֹּאכֵלוּ" (דברים יד, ט). אמת הדבר שהתורה היתה יכולה להזכיר רק את הקשקשת, אך הסיבה שהגמרא הזכירה את הסנפיר היא "להגדיל תורה ויאדיר". 

והוא הדין גם לארבעת אבות נזיקין; אמת הדבר שהמשנה יכלה לכתוב רק בור ואב נזק נוסף שהרי היינו יכולים ללמוד מהם את כל השאר. 

אך הסיבה שהמשנה פירטה את כולם (לפי ההסבר השני בתוס') היא "להגדיל תורה ויאדיר". מה כוונת הדברים? ישנם דברים רבים בתורה שאינם כתובים רק בגלל שיש להם השלכה מעשית הלכתית, אלא הם כתובים בעיקר כדי להגדיל את הלומד ולהרגילו בשכלו להבנת רצון ה' בעולם "לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב - דרוש וקבל שכר" (סנהדרין עא, א ועוד). 

ולכן, זו אחת הסיבות מדוע התורה הזכירה את הסנפיר והמשנה פירטה את כל אבות הנזיקין, למרות שלכאורה אין בכל אלו צורך הלכתי, היא להבין יותר את רצון ה' ולהגדיל בתוכנו את התורה.