מי יכול לברך "שלא עשאני בור"? - מנחות מג, ב
מאת: נתן קוטלר
השאלה
בסוגייתנו נאמר בברייתא: "תניא, היה ר"מ אומר: חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום, אלו הן: שעשאני ישראל, שלא עשאני אשה, שלא עשאני בור". מסופר שרב אחא בר יעקב שמע שבנו היה מברך "שלא עשאני בור", אך הוא לא רצה שיברך ברכה זו, אלא שיברך "שלא עשאני עבד".
יש לשאול ממה נפשך: אם לא ראוי לברך "שלא עשאני בור" מדוע רבי מאיר ברך זאת? ואם ראוי לברך – מדוע רב אחא בר יעקב לא רצה שבנו יברך?
מי ראוי לברך?
נראה שהתשובה היא שרב אחא בר יעקב סבר שברכת "שלא עשאני בור" יכולה להביא לידי גאוה, וכך משמע מהפירוש הראשון של רש"י "דמשבחת נפשך דאינך עם הארץ"[1]. לכן תלמיד חכם רגיל אינו יכול לברך "שלא עשאני בור"[2].
מי שאינו נמצא במדרגה זו שיכול לראות את הטוב הפנימי (אפילו באדם בור), עדיף שלא יברך.
כך מצינו לגבי ברכת המינים שרק שמואל הקטן היה מסוגל לתקנה (ברכות כח, ב) כי לבו היה נקי משנאה, כדברי הרב קוק "והוצרך לתקנה דוקא שמואל הקטן, שהיה נקי מכל מדה של שנאה כמו שהיה מרגלא בפומיה: "בנפול אויבך אל תשמח", כדי שיכוין ביסוד הברכה דוקא על אותם שכבר אבדו את הסגולה כולה" (אגרות הראיה אג' תקנה)[3].
רב אחא בר יעקב סבר שרק רבי מאיר ראוי לברך "שלא עשאני בור", כי הוא היה מסוגל לראות את הטוב הפנימי המסתתר בכל אדם:
תורתו של רבי מאיר
חז"ל אומרים ששמו האמיתי של רבי מאיר היה רבי נהוראי. "ולמה נקרא שמו רבי מאיר - שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה"[4]. אם כן, השם "רבי מאיר" מבטא את היכולת שלו לראות את העומק הפנימי.
בעוד רוב החכמים סרבו ללמוד תורה מאלישע בן אבויה, שיצא לתרבות רעה ונקרא אחר, רבי מאיר לעומתם המשיך ללמוד ממנו תורה; "ר' מאיר רמון מצא – תוכו אכל וקלפתו זרק"[5]. רבי מאיר לא רק ידע לחדור לפנימיות הטהורה של תורתו של אלישע בן אבויה שלא נפגמה, אלא רבי מאיר ידע למצוא את הטוב המסתתר בו "מה כלי זהב וכלי זכוכית הללו אע"פ שנשברו יש להם תקנה, כך תלמיד חכם, אע"פ שסרח יש לו תקנה"[6].
לאמיתו של דבר רבי מאיר צדק; בשעת פטירתו של אלישע בן אבויה, רבי מאיר הלך לבקרו "א"ל לית את חזר בך א"ל ואין חזרין מתקבלין? א"ל ולא כן כתיב 'תשב אנוש עד דכא' עד דיכדוכה של נפש מקבלין. באותה שעה בכה אלישע ונפטר ומת והיה רבי מאיר שמח בלבו ואומר דומה שמתוך תשובה נפטר רבי"[7].
בגמרא בקידושין מופיעה מחלוקת חשובה בין רבי מאיר לרבי יהודה: "האי מיבעי לכדתניא: בנים אתם לה' אלהיכם, בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים - אתם קרוים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים - אין אתם קרוים בנים, דברי ר' יהודה; רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרוים בנים, שנאמר: (ירמיה ד) 'בני סכלים המה', ואומר: (דברים לב) 'בנים לא אמון בם', ואומר: (ישעיהו א) 'זרע מרעים בנים משחיתים', ואומר: (הושע ב) 'והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי' ".
רבי מאיר היה יכול למצוא בעם ישראל את הסגולה הפנימית המסתתרת מבעד למעשים. חשוב לציין שבמחלוקת עקרונית זו נפסקה ההלכה כרבי מאיר למרות שבדרך כלל הלכה כרבי יהודה[8].
כאשר רבי מאיר ברך "שלא עשאני בור" הוא ברך מתוך לב מלא באהבה ובאמון בטוב הפנימי שבכל אדם מישראל ולכן רב אחא בר יעקב לימד את בנו שרק רבי מאיר מסוגל לברך ברכה זו.
[1] ראה הרב יוסף משאש שו"ת מים חיים אורח חיים א סימן ג.
[2] ראה שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ו סימן ב סעיף ב: "למה סתם אדם אינו יכול לברך שלא עשאני בור". הרב פיינשטיין הסביר זאת במהלך אחר.
[3] לסיבה אחרת מדוע שמואל הקטן היה ראוי לתקן את ברכת המינים - ראה חדושי הגרי"ז סימן ריז.
[7] תלמוד ירושלמי מסכת חגיגה פרק ב [דף עו טור ד].
[8] תשובות הרשב"א ח"א קצד: הרשב"א נשאל לגבי מעמדו של אדם מישראל שהמיר את דתו, במהלך דבריו הוא מצטט את המחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה וכותב שאע"פ שבדרך כלל ההלכה כרבי יהודה, מכל מקום כאן ההלכה כרבי מאיר: "...ובכלל בנים הוא כדברי רבי מאיר בשילהי פרק קמא דקדושין...ואע"ג דרבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה הכא רבי מאיר קראי קדייק..." ועיי"ש באריכות וכן בתשובה רמ"ב.