מאת: נתן קוטלר

במשנה נאמר "המוכר יינו לעובד כוכבים, פסק עד שלא מדד - דמיו מותרין, מדד עד שלא פסק - דמיו אסורין". בגמרא נאמר "אמר אמימר: משיכה בעובד כוכבים קונה; תדע, דהני פרסאי משדרי פרדשני להדדי ולא הדרי בהו [=אלו הפרסים משגרים מתנות זה לזה ולא חוזרים בהם]". 

רב אשי חולק על אמימר, אך בסופו של דיון ארוך, הגמרא פוסקת כמו שיטת אמימר שמשיכה קונה אצל עכו"ם. וכך פוסק הרמב"ם: "עכו"ם שמכר מטלטלין לישראל או קנה מטלטלין מישראל, קונה במשיכה ומקנה במשיכה או בדמים" (הל' זכיה ומתנה א, יד). 

יש לברר מדוע משיכה קונה אצל עכו"ם? 

דיני ממונות מכוונים את האדם לעשות צדק. קנין משיכה הוא דוגמה מובהקת לכך. קנין זה שומר על האינטרסים של שני הצדדים – הקונה והמוכר כאחד. 

בגמרא בקידושין (כח, ב) מופיעה שיטת רבי יוחנן "דאמר: דבר תורה מעות קונות, ומה טעם אמרו משיכה קונה? גזירה שמא יאמר לו נשרפו חיטיך בעלייה". 

התוספות (ד"ה שמא יאמר לו) מקשים: מדוע חכמים עקרו לגמרי את דין תורה שמעות קונות ותקנו שמשיכה קונה? מדוע לא תיקנו שמעות יקנו במקביל עם משיכה? 

התוספות מתרצים שחכמים דאגו לא רק לאינטרס של הקונה לוודא שהמוכר לא ימנע מהצלת סחורתו, אלא הם גם דאגו לאינטרס של המוכר – משום שיכול לקרות מקרה הפוך: "וי"ל דשמא לפעמים היה הלוקח מושך החיטין ואי לא קנה במשיכה לחודה יאמר למוכר נשרפו חיטיך בעלייה". לכן תקנת חכמים היתה מדוייקת – היא טומנת בקרבה דאגה למוכר ולקונה בשווה. 

אם כן, כאשר הגמרא פוסקת להלכה את שיטת אמימר ש"משיכה בעובד כוכבים קונה", היא מלמדת אותנו שהמטרה בדיני ממונות היא הנחלת הצדק והיושר בעולם.