עמודי בית המדרש ושורות הכרם של 'כרם ביבנה' - חולין צב, א
עמודי בית המדרש ושורות הכרם של 'כרם ביבנה' - חולין צב, א
10 דקות קריאה
מאת: נתן קוטלר
עמודי בית המדרש יוכיחו
מי שנכנס לאולם הגדול של בית המדרש של 'כרם ביבנה', אינו יכול שלא להתפעל ולהתרגש מהאווירה המיוחדת שבמקום. אם מתבוננים מסביב ושמים לב לעמודי בית המדרש, רואים שעל כל עמוד ישנו תבליט של אחד משבטי ישראל[1].
בעיניי, לכל הסגנונות בעבודת ה' של "שִׁבְטֵי יָ-הּ" יש מקום ב'כרם ביבנה'. 'אולם בית המדרש' מספיק גדול כדי להכיל בתוכו את כולם, את כל שבעים הפנים של התורה.
הכבוד ההדדי שרוחשים לדעות ולהשקפות שונות ב'כרם ביבנה' הוא דבר נפלא. למרות (ואולי דווקא בגלל) שהאוכלוסייה ב'כרם ביבנה' מגוונת כל כך, מכל הקשת התורנית, ישנה סובלנות ופתיחות רבה אחד כלפי השני.
על פי רוב, ב'כרם ביבנה' מסתדרים נפלא אחד עם השני ובדרך כלל מוצאים יחד את השיח הרחב המשותף. מאז ומעולם, ב'כרם ביבנה' כיבדו את מגוון הדעות השונות ונעשה ניסיון לגלות את המכנה המשותף הרחב ובכך לצמצם את המחלוקות "כשנכנסו חכמים לכרם ביבנה אמרו עתידה שעה שיהא אדם מבקש דבר מדברי תורה ואינו מוצא, מדברי סופרים ואינו מוצא...שלא יהא דבר מדברי תורה דומה לחברו, אמרו נתחיל מהלל ומשמאי" (תוספתא עדויות א).
לא בכדי נקראה - 'כרם ביבנה', "וכי כרם היה שם? אלא אילו תלמידי חכמים שהיו עשויין שורות שורות ככרם" (ירושלמי ברכות פ"ד, ה"א).
הרב שלמה גורן[2] שואל והרי אנו יודעים שהסנהדרין[3] צריכה לשבת בחצי גורן ולא 'שורות שורות' כפי שנאמר "סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואין זה את זה" (משנה סנהדרין ד, ג)! הרב גורן משיב שלאחר החורבן (וייתכן שעוד לפני כן) הסנהדרין עסקה בעיקר בללמד תורה לעם ולכן לא היתה צריכה לשבת במבנה המשפטי של חצי גורן, אלא במבנה של ישיבה שעסקו בה בלימוד תורה "שורות שורות ככרם"[4].
נראה שיש לרעיון הכרם עומק נוסף: זכיתי לשמוע פעמים רבות ממו"ר הרב מרדכי גרינברג שליט"א, נשיא ישיבת 'כרם ביבנה', את דברי הגמרא בחולין (צב, א) שהגפן שבכרם מסמלת את האחדות הנפלאה וההרמוניה בין כל החלקים בעם ישראל.
"אמר רבי שמעון בן לקיש: אומה זו כגפן נמשלה, זמורות שבה - אלו בעלי בתים, אשכולות שבה - אלו תלמידי חכמים, עלין שבה - אלו עמי הארץ, קנוקנות שבה - אלו ריקנים שבישראל". אפשר לטעות ולחשוב שאם העיקר הוא האשכולות, לא צריך את העלים. אך הגמרא אומרת: "ליבעי רחמים איתכליא על עליא, דאילמלא עליא לא מתקיימן איתכליא [=יבקשו האשכולות רחמים על העלים, שאילמלא העלים לא יתקיימו האשכולות]".
למרות שהעיקר הוא האשכולות (תלמידי החכמים), אך חשוב לדעת שהעלים (עמי הארץ), מגינים על האשכולות מהרוח ומהשמש (ראה: רש"י חולין שם) ולכן כל אחד חשוב וצריך את כולם (ראה: ספורנו בהעלותך).
נראה שתלמידי החכמים שב'כרם ביבנה' הבינו שכשם שכל חלק בגפן, בעל ערך ומשמעות וללא העלים לא יתקיימו האשכולות (שם), כך יש ערך לכל אחד בעם ישראל.
ואכן כך נהגו מאז ומתמיד לומר ב'כרם ביבנה' "מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה: אני בריה וחברי בריה, אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה, אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו, כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו, ושמא תאמר: אני מרבה והוא ממעיט - שנינו: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים" (ברכות יז, א).
הכבוד ההדדי והכרת הערך שבזולת התבטא גם בהכלת דעות וסגנונות שונים בבית מדרש אחד. ולכן דווקא במקום המיוחד הזה שבו העריכו את כולם, החכמים התכנסו לברר באמצעות מגוון הדעות השונות, את האמת המשותפת "נתחכמו לאסוף כל הסברות ולבררם לתקן הדורות הבאים" (מנחת יצחק על התוספתא שם).
שמעתי פעמים רבות ממו"ר שאחדות אינה אחידות, אדרבה, האחדות האמיתית נוצרת דווקא מתוך הרבגוניות, מתוך מכלול הסגנונות המצטרפים יחד והיוצרים דבר חדש ועמוק יותר (ראה עולת ראיה ח"א עמ' ש"ל).
נראה שניתן לחבר יחד את שני ההסברים שראינו לעיל על שורות הכרם.
החכמים הבינו שעקב שנאת החינם שפשטה בעם ישראל, הסנהדרין צריכה לייסד ישיבה שבה יעסקו בראיית הערך של כל חלקי האומה. לכן נקראה שמה כרם ביבנה, על שם התפילה של האשכולות על העלים שבכרם.
הגמרא בעירובין שואלת מדוע נקבעה הלכה כבית הלל? "אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלקים חיים הן, והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלקים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? - מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן" (עירובין יג, ב).
כאשר יודעים להקשיב לדעתו של הזולת ויודעים לכבד אפילו השקפות השונות משלנו, ניתן להגיע לאמת רלוונטית ועמוקה הרבה יותר.
בתלמוד ירושלמי נשאלת השאלה היכן יצאה הבת קול שאמרה "אלו ואלו דברי אלקים חיים אבל הלכה כדברי בית הלל"?
התשובה היא: "רבי ביבי אמר בשם רבי יוחנן ביבנה יצאה בת קול" (ירושלמי ברכות א, ד).
ומדוע שמעו את הבת קול דווקא ביבנה? ניתן לומר שדברי הבת קול למעשה מתמצתים את הרוח של 'כרם ביבנה' מאז ומתמיד, לראות את דברי אלוקים חיים בכל שיטה ושיטה ולברר מתוך כלל השיטות את האמת.
המדרש אומר על הפסוק "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" (שמות י"ט, ב): "חנייה אחת ניתן בלבם כדי שיאהבו זה את זה ויקבלו את התורה" (מכילתא דרשב"י פרק י"ט). האהבה ההדדית היא תנאי הכרחי לקבלת התורה, משום שרק מי שמסוגל להכיל את הזולת ולכבדו, מסוגל להפנים את התורה ויש לדברי תורתו משמעות נצחית כדברי רבי ירמיה בשם רבי שמעון בן לקיש: "שני תלמידי חכמים הנוחין זה לזה בהלכה - הקדוש ברוך הוא מקשיב להן" (שבת ס"ג, א).
שורות הכרם של 'כרם ביבנה' של דור התנאים ועמודי בית המדרש של 'כרם ביבנה' של היום, מתמזגים יחד. היכולת להכיל סגנונות שונים בבית מדרש אחד וללמוד כל אחד מהסגנון של השני וביחד לבנות בניין חדש, שלם ונצחי יותר, היא האמירה המיוחדת של 'כרם ביבנה' לדורותיה.
