אחת מהשאלות הקשות ביותר במגילת אסתר היא השאלה הבאה: מתרחש נס ואסתר מצליחה להגיע לחצר בית המלך הפנימית ללא פגע ונושאת חן בעיני אחשורוש, והוא אומר לה "מַה לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֵן לָךְ" (ה, ג).
היינו מצפים שאסתר תבקש להציל את כל היהודים כפי שמרדכי ציוה אותה. אך במקום זאת, אסתר מבקשת בקשה שנראית תמוהה "וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ" (שם ד).
יש לזכור שאין לקרוא את המגילה 'עם הרעשן ביד', אסתר לא ידעה מראש את סוף הסיפור שתהיה לה הזדמנות לבקש שנית ושהעיתוי יהיה מתאים יותר לבטל את הגזירה. ולכן מדוע היא לא ביקשה מאחשורוש להציל את כל עם ישראל?
הגמרא במגילה (טו, ב) שואלת שאלה זו "מה ראתה אסתר שזימנה את המן [=למשתה]?" ישנן תשובות רבות[1], אך אנו נתמקד בדברי רבי יהושע שאומר: "מבית אביה למדה, שנאמר 'אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם' (משלי כה, כא)". מה פירושם של דברים?
המהר"ל מסביר שהנתינה של אסתר ניצחה את המן "דבר זה חכמה גדולה כאשר היה מקבל המן אכילה מאסתר מאחר שהוא מקבל מן אסתר הנותנת להמן...ובזה היתה מנצחת את המן לעלות עליו...כיון שהוא מקבל ממך ובזה הוא נמסר בידך לגמרי" (אור חדש קסד). אך יש להעמיק בדברי רבי יהושע ובדברי המהר"ל, איך הנתינה מנצחת?
במדרש נאמר "אמר רבי יהודה בר רבי סימון בית שיש בו נחשים, מביאין קרן של אילת ומעשנין בתוכו ומיד הנחשים בורחים - כך כשבאת אסתר ברח המן" (ילק"ש תהלים תרפה; מהר"ל בהקדמתו לאור חדש). מה פשר דברי המדרש? מה הקשר בין האיילה והנחש לבין אסתר והמן? תכונת הנחש היא האנוכיות והרצון ליטול לעצמו מה שאינו מגיע לו, כדברי חז"ל "וכן מצינו בנחש הקדמוני, שנתן עיניו במה שאינו ראוי לו, מה שביקש לא נתנו לו, ומה שבידו נטלוהו ממנו" (סוטה ט, ב).
תכונה זו מופיעה גם אצל המן "וכן מצינו בקין, וקרח, ובלעם, ודואג, ואחיתופל, וגחזי, ואבשלום, ואדוניהו, ועוזיהו, והמן, שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם, מה שביקשו לא ניתן להם, ומה שבידם נטלוהו מהם" (שם)[2].
לעומת זאת, תכונת האיילה היא נתינה, חז"ל אומרים (מדרש תהלים כב) "זו [=האיילה) היא חסידה שבחיות, ורחמיה מרובין על בניה, וכשצמאות כל החיות מתכנסות אצלה, שהן יודעות שמעשיה חסידים, כדי שתתלה עיניה למרום, והקב"ה מרחם עליהם".
ובזוהר (פנחס תרצב) נאמר שהאיילה מחלקת את מזונה עם שאר חיות היער: מהו אילת השחר? אלא זו היא חיה אחת רחמנית, שאין בכל חיות העולם רחמנית כמוה, כי בשעה שהשעה דוחקת אותה, והיא צריכה למזון בעדה, ובעד כל חיות, היא הולכת למרחוק, לדרך רחוק, ובאה ומוליכה מזון. ואינה רוצית לאכול עד שבאה וחוזרת למקומה. למה? כדי שתתקבצנה אצלה שאר החיות, ותחלק להם מאותו המזון. וכבאה, מתקבצים אליה כל שאר החיות, והיא עומדת באמצע, ומחלקת לכל אחת ואחת...וממה שהיא מחלקת להן, היא שבעה, כאלו אכלה יותר מכולן.
אנו רואים ממדרשים אלו את הדאגה לזולת של האיילה והרצון שלה לתת לאחרים.אנו רואים מדברי חז"ל אלו את הדאגה לזולת של האיילה והרצון שלה לתת לאחרים. תכונת הנתינה מופיעה אצל אסתר שהיא מסרה את נפשה למען הצלת עמה. ולכן אם רוצים להבריח את תכונת האנוכיות של הנחש, צריכים את תכונת הנתינה של האיילה. וממילא מובנים דברי הילקוט שמעוני שפתחנו בהם "כשבאת אסתר ברח המן". הנתינה של אסתר מבריחה את האנוכיות של המן. ומה היתה הנתינה של אסתר?
כל סיפור המגילה עוסק בנטילה, אחשורוש משתלט על האימפריה הפרסית ועוסק ברדיפה אחר תענוגות, עם ישראל נהנים מסעודת אחשורוש והמן נוטל כח וכבוד. אך ישנו רגע אחד מכונן שבו הנטילה מתהפכת לנתינה. אחשורוש מציע לאסתר ליטול לעצמה כל דבר עד חצי המלכות, אך במקום ליטול, אסתר מבקשת לתת ולהזמין את אחשורוש והמן לסעודה כדי שתוכל להציל את עם ישראל.
עתה מובנים דבריהם של רבי יהושע והמהר"ל שפתחנו בהם "כיון שהוא מקבל ממך ובזה הוא נמסר בידך לגמרי". מעט מן האור, דוחה הרבה מן החושך, הנתינה מנצחת את האנוכיות. מאותו רגע ואילך שבו הנתינה התגברה על הנטילה, אסתר הבריחה את המן. וכדברי ה'חתם סופר' "ובזכות זה החסד נעשו המה גם שניהם [=אסתר ומרדכי] שלוחי דרחמנא לבער אכזרי עמלק מן העולם" (דרשות חת"ס ח"א קכג, ב).
יש לשאול: ראשית, מה עניין מתנות לאביונים דווקא לפורים? שנית, מצינו בפורים נתינה מוחלטת ללא חשבונות, כדברי חז"ל "אין מדקדקין במצות פורים אלא כל מי שהוא פושט את ידו ליטול נותנין לו" (ירושלמי מגילה א, ד)[3].
יש במושג "אין מדקדקין" – שני פירושים:
הפירוש הראשון הוא שאנו נותנים בפורים גם למי שאינו ראוי[4].
הפירוש השני הוא שאנו נותנים בפורים בשפע מעבר לנדרש[5]. אך במשך שאר השנה מצינו שישנם כללים בהלכה באלו דברים יש לדקדק ולבדוק את העניים[6]. ולכן, מה עניין הנתינה המוחלטת דווקא בפורים?
התשובה היא שנתינה ללא גבולות היא המהות של פורים, מאחר וכפי שראינו שכל מגילת אסתר מסתובבת על הציר של האנוכיות מול הנתינה. ולכן, כדי לגרום להופעת האור של פורים בחיים שלנו, עלינו לעסוק דווקא בנתינה מוחלטת ללא חשבונות. [1] ראה: רש"י אסתר ה, ד ובדברי חז"ל מגילה טו.[2] ישנן מספר הקבלות בחז"ל בין המן לנחש: חולין קלט, ב; מהרש"א חידושי אגדות שם; אסתר רבה ט, ג.[3] כך נפסק להלכה: רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה טז; שו"ע או"ח הל' מגילה ופורים סי' תרצד סע' ג.[4] ראה: חידושי הרמב"ן בבא מציעא עח, ב: "אין מדקדקין בדבר לומר עני זה ראוי ועני זה אינו ראוי אלא נותנין לכל כדי שיהיו הכל שמחין עמנו בין ראוי בין שאינו ראוי". כמו כן, הרמב"ן כתב שלא נותנים רק לישראל, אלא המנהג הוא לתת גם לגויים. אך ראה: מגן אברהם או"ח סימן תרצד ס"ק ו.[5] חידושי הרמב"ן שם.[6] האם יש לתת צדקה לעני שאין מכירים אותו? אם העני מבקש אוכל אין לבדוק אותו האם הוא רמאי, אלא יש לתת לו מיד. אך אם העני מבקש כסות, יש לבדוק אותו (רבי יהודה ב"ב ט, א; רמב"ם הלכות מתנות עניים ז, ו; שו"ע יורה דעה הלכות צדקה סימן רנא סעיף י). אך ראה: ירושלמי פאה ח, ו.
