בסוגייתנו מופיעות שאלות שהתלמידים שבפפונא שאלו את רב מתנה: "המן מן התורה מנין? המן העץ, אסתר מן התורה מנין? ואנכי הסתר אסתיר, מרדכי מן התורה מנין? דכתיב מר דרור ומתרגמינן: מירא דכיא".
יש לשאול מדוע היה חשוב לברר היכן המן ומרדכי מוזכרים בתורה? וכן צריך להבין את העומק שמעבר לדמיון בצליל של המילים.
המהר"ל מלמדנו שאם נרצה להבין את שורש המאבק בין המן למרדכי יש לעיין בפסוקים הללו.
"המן העץ" - קדושת המוות
המהר"ל כותב: "המן מן התורה מנין. גם זה דבר מופלג ועמוק מאוד. וזה כי המן הוא מזרע עמלק שכחו סמאל הרשע, שהיה רוכב על הנחש ומסית את האשה לאכול מן עץ הדעת, והביא המיתה לעולם. וכך היה המן רוצה להביא העדר ומיתה לישראל שהם בפרט נקראו אדם".
המן ועמלק מקדשים את המוות ומביאים מוות וחורבן לעולם. סימן ההיכר של האנטישמיות בכל הדורות, הוא האכזריות והזלזול בחיי האדם. הקיסר הרומאי אספסיאנוס שדיכא באכזריות את המרד הגדול ברציחת מאות אלפים מעם ישראל ובהחרבת בית המקדש, היה זה שבנה את הקולוסיאום ברומא ששימש כמוקד בידור לצפייה בתחרויות גלדיאטורים והוצאות להורג. האיסלאם הקיצוני שנלחם בעם ישראל, רוצח באכזריות אזרחים, נשים, זקנים וילדים בכל רחבי העולם.
מי שנלחם בעם ישראל, נלחם למעשה נגד קדושת החיים. החמאס משתמש בילדים כדי להגן על הטילים, אך עם ישראל משתמש בטילים כדי להגן על הילדים.
מור דרור – קדושת החיים
כהבדל האור מן החושך, מרדכי ועם ישראל מקדשים את החיים. ואלו הם דברי המהר"ל:
"מרדכי מן התורה מניין וכו'. פי' כי מרדכי הפך המן, כמו שהיה רוצה המן לכלות ח"ו את ישראל, ובשביל זה נקרא המן שכחו היה מן עץ הדעת שממנו באה המיתה לאדם. כך היה הפך זה מרדכי שהיה עוצר המיתה שלא תבא לעולם, ולכך נקרא מרדכי מלשון מור דרור, שהוא הבושם הראשון שנתן בקטורת שהוא עוצר המגיפה שנגזרה בעולם. ולכך אמר מרדכי מן התורה מנין וכו' ורמז מופלא הוא".
אם כן, כשם שהקטורת עוצרת את המגפה ונלחמת נגד המוות, כך עם ישראל נלחמים למען החיים בעולם.
מאחר שעם ישראל נאבק למען החיים והטוב בעולם, אנו מהווים איום על כל אלו הדוגלים במוות, בהרס וברוע. מתחולל מאבק על האנושות, האם היא תושלט על ידי הרוע או על ידי הטוב. אנחנו מקדשים את החיים ובוחרים להביא את ברכת החיים לעולם "הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (דברים ל, יט).
הטוב והחיים ינצחו את הרוע והמוות
רש"י ובעקבותיו ה'בן יהוידע' מלמדים אותנו רעיון נוסף. השאלה "מן התורה מנין?" אינה רק הבנת שורש המאבק, אלא היא גם מבררת את עתיד המאבק – מי ינצח? ה'בן יהוידע' מתייחס לשאלה כיצד מרדכי החליט להתייצב מול המן ולהאבק בו? מניין הוודאות שהמאבק שלו יצליח? והרי הוא סיכן לא רק את עצמו, אלא את כל עם ישראל?
התשובה היא שמרדכי הבין שלרוע אין קיום בעולם לטווח הרחוק, אלא בסופו להתמוטט ולהתפוגג כעשן. ולכן קיבל את הוודאות הזאת מהתורה כדברי רש"י "המן העץ – יתלה על העץ". ולעומת זאת, גדולת הצדיקים היא נצחית ודווקא כאשר כותשים את הבשמים (מור דרור), מפיצים את ריח הבשמים באוויר העולם.
ההצלחה של הרוע והאכזריות היא זמנית. הרשעים משולים כמו עשב שגדל מהר, אך גם נכמש ונקמל מהר "בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד" (תהלים צב, ח). הרוע כשמו כן הוא – רעוע. אולם הצדיקים משולים כמו עץ הדקל שלוקח זמן עד שהוא גדל ומתפתח, אך כשהוא גדל כל הרוחות שבעולם לא יעקרו אותו ממקומו. כאשר הצדיקים מתאחדים ונלחמים ברוע אי אשר לעמוד מול עוצמתם "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה" (יג).
במעשה המן, אנו רואים לא רק שהרוע מטבעו הוא רעוע ואינו מחזיק מעמד לטווח הרחוק, אלא גם שהוא ממוטט את עצמו שהרי המן נתלה על העץ שהכין למרדכי.
הבנה כפולה זו נותנת כוחות במלחמתנו נגד הרוע של אויבינו. כאשר זוכרים שכוחות הטוב הם עוצמתיים ונצחיים מתמלאים בעוז ובתעצומות לנצח כל אויב. וכפי שכותב הרב קוק(עין איה ברכות חלק ב, פרק ט, פסקה שיד): "החוסן הלאומי הישראלי פגש בדרכו מכשולים רבים, ועוד הוא עלול לפגוש, ואת כולם ינצח בעוז ה' ויעמוד לנצח".
