'To judge for the sake of justice': Wishful thinking or justice? Shavuot 30, A
'To judge for the sake of justice': Wishful thinking or justice? Shavuot 30, A
מאת: נתן קוטלר
בסוגייתנו מופיעות שתי דרשות על הפסוק "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, טו): הדרשה הראשונה היא "שלא יהא אחד יושב ואחד עומד, אחד מדבר כל צרכו ואחד אומר לו קצר דבריך". אם כן, במהלך המשפט צריך לוודא שיהיו תנאים שווים לבעלי הדין להציג את טענותיהם.
הדרשה השניה היא: "בצדק תשפוט עמיתך - הוי דן את חבירך לכף זכות". הדרשה השניה מדברת על התרחשות מחוץ לכתלי בית המדרש כדברי רש"י "ולא בדין בעלי דינים הכתוב מדבר אלא ברואה חבירו עושה דבר שאתה יכול להכריעו לצד עבירה ולצד זכות הכריעו לזכות ואל תחשדהו בעבירה".
יש לשאול – נראה שהדרשה הראשונה קרובה יותר לפשט הפסוק מאשר הדרשה השניה. והרי המילה "צדק" בפסוק מובנת בהקשר של חוסר אפליית אחד מבעלי הדין. אך כיצד היא מובנת בהקשר של החיוב לדון לכף זכות?
ויותר מכך, ננסה להבין – כאשר נאמר "הוי דן את חבירך לכף זכות", האם מדובר במשאלת לב או במציאות?
התשובה היא שהחיוב לדון לכף זכות, אינו דין על החפצא אלא הוא דין על הגברא. לא מדובר בבירור המציאות בעבר, אלא בפעולה ממשית היכולה לשנות את העתיד.
כך רבי נחמן מלמדנו "ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות, עי"ז מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה" (בלקוטי מוהר"ן תורה רפ"ב). כאשר האדם דן את חבירו לכף זכות, הוא הופך את חבירו לטוב יותר. מחשבותיו החיוביות של הדן לכף זכות – פועלות על המציאות ומנתבות את חבירו לזכות.
ובאמת שלא מדובר כאן ביצירה יש מאין, אין מדובר בלוליינות אינטלקטואלית, אלא באמון והתחברות לטוב הפנימי שנמצא בכל יהודי. כאשר אדם דן את חבירו לכף זכות, הטוב הפנימי הזה מאיר ויוצא מן הכח אל הפועל. ולכן מדובר בצדק ממשי שעושים עם חבירו על ידי כך שדנים אותו לכף זכות.
