בסוגייתנו רבא מכנה את רב פפא "סודני". רש"י מביא שני פירושים: "סודני - תלמידי חכמים על שם 'סוֹד ה' לִירֵאָיו' (תהלים כה, יד)".
בפירוש השני כתב ע"פ הגמרא בפסחים (קיג, א) שרב פפא היה מכין שכר מתמרים לפרנסתו ומלאכה זו נקראה "סודנא" "ואמאי קרו ליה סודנא סוד נאה שמעשרת וגמילות חסדים".
ה'בן יהוידע' מסביר כיצד רב פפא עסק בחסד: "ויש במלאכה זו סוד מסור מאומן לאומן מזמן הראשונים, ועל זה המלאכה קאמר סוד נאה שיש להם בעשייתה מפה לפה ועל ידו יוכל לעשות גמילות חסדים בשכר שישתהו ולא יזיק לו אלא יקבל בריאות יותר" (פסחים שם).
האם ישנו קשר בין שני הפירושים שהביא רש"י?
ה'ערוך לנר' (נדה יב, ב) כתב ששני הפירושים אמת "מפני שהעולם היו קורין לרב פפא על שם מלאכתו סודנא היפך רבא שם זה לשם כבוד לקרותו סודני שפירושו סוד ד' שנון יוד של ני הוא חצי השם כפי שנקרא". לפי דברי ה'ערוך לנר', במילה "סודני" רבא חיבר יחד את המלאכה של רב פפא והיותו איש סודי תורה.
נראה להוסיף על כך שרבא לימדנו יסוד גדול על הדרך להשגת סודי התורה ורוח הקודש. הדרך לזכות ל"סוֹד ה' לִירֵאָיו" היא באמצעות גמילות חסדים. כדברי חז"ל: "חסידות מביאה לידי רוח הקדש דכתיב "אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ (תהלים פט, כ)" (שקלים ט, ב).
חז"ל מלמדים אותנו שהחסד והנבואה הולכים יד ביד: "אמר רבי יצחק: מפני מה זכה עובדיהו לנביאות - מפני שהחביא מאה נביאים במערה. שנאמר ויהי בהכרית איזבל את נביאי ה' ויקח עבדיהו מאה נביאים ויחביאם חמשים איש במערה וגו' " (סנהדרין לט, ב).
הרמב"ם כתב בהקדמתו לשמונה פרקים: וכבר אמרו, עליהם השלום: "האי מאן דבעי למהוי חסידא - לקיים מילי דאבות" (רבא ב"ק ל, א). ואין אצלנו מעלה למעלה מן החסידות אלא הנבואה, והיא המביאה אליה, כמו שאמרו: "חסידות מביאה לידי רוח הקודש". הנה התבאר מדבריהם, שהמעשה במוסרי זאת המסכתא מביא אל הנבואה, מפני שהיא כוללת חלק גדול ממעלות המידות, והננו עתידים לבאר אמיתת דבר זה".
אם כן, רוח הקודש ונבואה אינם מנותקים מהמעשה המוסרי ומגמילות חסדים, אדרבה, "סוֹד ה' לִירֵאָיו" נמצא דווקא אצל מי שדואג לזולת.
