מאת: נתן קוטלר

השאלה

בסוגייתנו הגמרא דנה בשאלה מה המקור שמותר לאכול חלב ודבש והרי הם מגיעים ממקור לא כשר. החלב נעשה מדם שהתעכר (ו, ב) ואילו הדבש נעשה בתוך גופן של הדבורים (ז, ב). 

אחת מהאפשרויות שהגמרא מעלה לכשרותו של החלב היא: "ואיבעית אימא מהכא: ארץ זבת חלב ודבש, ואי לא דשרי - משתבח לן קרא במידי דלא חזי?" והרמב"ן אף הביא טעם זה להלכה (רמב"ן הלכות בכורות פרק א ג, ב). 

יש להבין מדוע באמת נשתבחה ארץ ישראל בחלב ובדבש? וכיצד זה מלמד על כשרותם? ממה נפשך: אם יש בעיית כשרות בחלב ובדבש, כיצד השבח של ארץ ישראל פותרת בעיה זו?

נצא למסע במקורות בעקבות סגולתה של ארץ ישראל:

דברי תורה מתעלים בארץ ישראל 

ה'חתם סופר' שלח פעם תשובה הלכתית לארץ ישראל ובסופה כתב את הדברים הבאים: "ואולי לכשיגיעו הדברים לארץ נכונה [=ארץ ישראל] יתעלו ויתקדשו פי שנים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה" (שו"ת חת"ס יו"ד סי' רלג). 

הרב קוק מביא את דברי ה'חתם סופר' וכותב: "ושיחת קודש זו ודאי צריכה תלמוד, ואנו למדים ממנה שאור התורה היוצא מפי תלמיד חכם גדול בארצות הגולה, בהיותם מתקבלים בקודש, מוסיפים הם אורה וצהלה, וסגולת קודש מאירה בהם באור תורה, בתוספת ברכה" (הסכמות הראי"ה עמ' 25-26). 

יש לשאול איך ניתן להבין שהתשובה ההלכתית של החת"ס תתעלה כאשר תגיע לארץ ישראל? איך קדושת ארץ ישראל משפיעה על הבנת דברי התורה? 

הטעם הפנימי שבלב שגנוז בכתב

הרב קוק כותב שלפעמים לא ניתן לבטא בכתב את כל הכוונות והטעמים הפנימיים שבלב (הרב קוק מביא דוגמא מופלאה לעקרון זה מסנהדרין לה, א לגבי סופרי הדיינים שאמנם כותבים את מה שבפי הדיינים, אך לא את מה שבלב הדיינים). 

אך תלמיד חכם יודע לגנוז בתוך הכתב את הכוונות והטעמים הפנימיים שבלבו. "והנה אין שום ספק בדבר, שאף על פי שאין בינת הלב הפנימית מתגלה בכתב, ובכל זאת יש בודאי בתוך הכתב אשר כתב איש חכם, השפעה גנוזה מיסוד הטעם הפנימי שבלב, אותו טעמא דליבא [=טעם הלב]. ובודאי שהערך של אותו הטעם הגנוז במעמקי הלב, גדור ונעלה לאין חקר" (הסכמות הראי"ה עמ' 24-25). 

ולכן, בתשובה ההלכתית שה'חתם סופר' כתב ושלח לארץ ישראל, גנוזים טעמים פנימיים ועמוקים. ואיך ניתן לחשוף טעמים גנוזים אלו מעבר לגלוי על הכתב? 

הטעמים הפנימיים שבלב מתגלים בארץ ישראל 

התשובה לשאלה זו היא – על ידי קדושת ארץ ישראל. יש בכוחה של ארץ ישראל לחשוף את הצפונות והפנימיות שבכל דבר ובפרט בדברי תורה. 

וכך מלמדנו הרב קוק "וטעם זקנים זה הוא יסוד החן והחכמה, המופעת על אורה של תורה, שהיא עלולה להתברך, מיסוד הקודש של אוירא דארץ ישראל המחכים (רבי זירא ב"ב קנח, ב). ונמצא שהתקבלות הדברים בארץ חמדה, וביחוד בעיר קדשנו ותפארתנו, תתן פריה פרי קודש הילולים להזריח יותר את האור הצפון בלב חכם, לב המחבר, גם מאותו החלק הצפון אשר אין בכח העין לגלות את מעמקי הלב והגיון הבינה, אשר חכו כין הטוב ההולך למישרים" (הסכמות הראי"ה שם; השווה: שו"ת דעת כהן סי' קעח). 

ולכן, עכשיו מובנים דברי החת"ס שכתב בסוף תשובתו "ואולי לכשיגיעו הדברים לארץ נכונה [=ארץ ישראל] יתעלו ויתקדשו פי שנים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה". ישנן סברות שהן נעלמות אך בארץ ישראל הן מתגלות. בארץ ישראל ניתן לגלות לא רק את מה שהחת"ס כתב, אלא גם את מה שהוא התכוון להגיד בטעם הפנימי של הלב. 

ארץ ישראל חושפת את הפנימיות  

מתוך הסברו של הרב קוק בדברי החת"ס למדנו יסוד גדול – כוחה של ארץ ישראל הוא לחשוף את הפנימיות שבכל דבר. יסוד זה אורג את תכונותיה של ארץ ישראל למארג שלם אחד שהמשותף לכולם הוא חשיפת הפנימיות: 

ארץ ישראל חושפת את הקדושה שבפירות (ראה: ב"ח או"ח סי' ר"ח). ארץ ישראל הופכת את הרע לטוב ואת המקולקל לברכה (ראה: עולת ראיה חלק א עמ' מ). ארץ ישראל חושפת את הקודש שבחול ולכן העיסוק בחול בארץ ישראל הינו מצוה והאדם מתעלה על ידי כך ברוחניות (חידושי חת"ס מסכת סוכה ל"ו, א'). ארץ ישראל חושפת את הפנימיות והטוב בעם ישראל ולכן כמו משל הכרם של הכוזרי, רק בארץ ישראל עם ישראל יכול לממש את ייעודו בעולם (כוזרי מאמר ב סעיף יא ואילך). 

שבח ארץ ישראל המגלה את הפנימיות

כעת ניתן להשיב על השאלה שפתחנו בה – מדוע השבח של ארץ ישראל מלמד על כשרות החלב והדבש? 

התשובה היא שהשבח של ארץ ישראל הוא שארץ ישראל מגלה את הפנימיות הטהורה. ולכן החלב והדבש שבמבט החיצוני אינם נראים כשרים - בארץ ישראל מתברר שהם בפנימיותם כשרים. ולכן כאשר נאמר "ארץ זבת חלב ודבש" אין זה סיבה להתיר את החלב והדבש, אלא זה סימן שהם באמת כשרים בפנימיותם.