בסוגייתנו מסופר שרבא שאל את רב נחמן "משיח שנצטרע מהו באלמנה? מידחא דחי או מיפטר פטר?"
העומק מאחורי השאלה הוא האם איסור האלמנה לכהן המשיח נובע מקדושת הכהונה או מדין המינוי לתפקיד. אם זו קדושת הכהונה, אז אפילו אם נצטרע אסור, אך אם זה מדין המינוי – מותר (הרב סולובייצ'יק רשימות שיעורים על הוריות).
הגמרא מספרת שרב נחמן לא ידע לפשוט את הספק "לא הוה בידיה". אולם "זימנין הוי יתיב רב פפא וקמבעיא ליה, א"ל הונא בריה דרב נחמן לרב פפא, תנינא: אין לי אלא שעבר מחמת קריו, עבר מחמת מומין מנין? ת"ל: והוא".
רב הונא בריה דרב נחמן הצליח לפשוט את הספק מדברי הברייתא שאפילו אם הכהן הועבר מתפקידו מחמת מומיו, קדושת הכהונה עדיין נשארת ואסור באלמנה.
הרב סולובייצ'יק הסביר בשם סבו ר' חיים מבריסק שדין זה נובע מ'קדושת הגוף' ולא מ'חלות המשיחה' שבמינוי לעבודה:
"בגמ' דכהן משוח מלחמה אסור באלמנה וחייב באשה בבתוליה יקח אבל אינו כשר לעבוד עבודת יוה"כ ולשמש בח' בגדים. ומבואר דדינים אלו תלויים בקדושת הגוף של כה"ג ולא בחלות משיחה לגדולה דכה"ג. ונראה דבעבר מחמת מום יש חסרון בגדולה ומינוי לעבודה אך לא בקדושת כה"ג, ולפיכך כה"ג שעבר מחמת מום אסור באלמנה, דהאיסור לאלמנה תלוי בחלות קדושת כה"ג שבגברא ולא במינוי לעבודה וכמו כן כהן משוח מלחמה אסור באלמנה דחל בו קדושת כה"ג אף על פי דליכא במשוח מלחמה חלות מינוי לעבודה (בשם הגר"ח זצ"ל)" (רשימות שיעורים הוריות יב, ב).
הגמרא מספרת על תגובת רב פפא כששמע את התירוץ: "קם נשקיה ברישיה ויהיב ליה ברתיה".
יש להבין מדוע רב פפא התפעל כל כך מרב הונא בריה דרב נחמן עד כדי כך שנתן לו את בתו לאשה?
מסופר שרבי אייז'ל חריף חיפש חתן גדול בתורה עבור בתו. הוא קם ונסע לישיבת וואלוז'ין והכריז בפני התלמידים שמי שימצא תירוץ לקושייתו יהיה חתנו. הוא השמיע להם קושיא עצומה ובמשך כמה ימים בחורים רבים ניסו לתרץ את הקושיא, אך אף אחד מהם לא הצליח למצוא תירוץ שסיפק את ר' אייז'ל.
באכזבה שלא מצא למדן כלבבו, ר' אייז'ל פנה לשוב לביתו. לאחר שהתחיל לנסוע, הוא לפתע ראה בחור בשם יוסף שלופער שרץ אחריו וביקש ממנו לעצור. ר' אייז'ל היה בטוח שיוסף מצא תירוץ לקושייתו, אך הוא טעה. "את התירוץ, רבי, אני מבקש לשמוע". צהל רבי אייז'ל לקראתו: "בך בחרתי בגלל התשוקה שלך לתורה. אין דעתך נתונה למבחן שלי, אלא הקושיא עצמה עצמה מטרידתך. אתה תהיה חתני. ואכן השיא לו את בתו" (ע"פ סיפורו של רבי איסר זלמן מלצר, בתוך: פאר הדור חלק ב בני ברק תשכ"ט עמ' רנט).
נראה שעמל ואהבת התורה הן הסיבות שרב פפא בחר ברב הונא כחתן עבור בתו. הרי אביו רב נחמן לא הצליח להשיב על השאלה כפי שהגמרא מספרת "לא הוה בידיה". אך בנו רב הונא לא התייאש, אלא הוא התאמץ, חיפש וחיפש עד שמצא תשובה. רב פפא ראה את מסירותו לברר את ההלכה והתפעל ממנו כל כך עד שהחליט שהוא יהיה החתן לבתו.
החזון איש מדגיש את אהבת התורה של רב פפא: "בגמ' הוריות יב, ב כשפשט לי' הונא ברי' דר"נ לר"פ דין כה"ג שנצטרע מהו באלמנה, קם נשקי' על ראשו ויהיב לי ברתי', הנה קבעו הדבר בגמ', שכל תלמודא הוא תורה שנתנה מסיני, הנה מסרו לנו קדושת נפשו של ר"פ אשר נפשו ואוריתא חד הוא, ואהבת תורה של הלכה אחת הוציאתו משויון הנפש לתגבורת ההתפעלות וההתלהבות, ונשקי' על ראשו ויהיב לי' ברתי' " (אמונה ובטחון ג, יט).
אם כן, אהבת התורה של רב פפא ואהבת התורה של רב הונא מצטרפות ביחד "משל לענבי הגפן בענבי הגפן, דבר נאה ומתקבל" (פסחים מט, א).
