איזהו גיבור?


מאת: נתן קוטלר


איזהו גיבור?

שמירת השמיטה דורשת גבורה ועוצמה פנימית ולכן חז"ל אמרו ששומרי שמיטה הם "גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ" (תהלים קג, כ). בנוסף, חז"ל ציינו שרוב המצוות הן לזמן מועט, אך השמיטה דורשת מסירות וטוטאליות של שנה שלימה (ויק"ר א, א). לכן מדובר במקרה מיוחד של כיבוש היצר "וכובש יצרו ואינו מדבר" (תנחומא ויקרא א). מסופר שאלכסנדר מוקדון פעם שאל את זקני הנגב עשר שאלות פילוסופיות וקיומיות. אחת השאלות היתה 'מי נקרא גיבור?' הם אמרו לו: "איזהו גבור - הכובש את יצרו" (תמיד לב, א). תשובה זו היתה מנוגדת לחלוטין מהתרבות היוונית שבה אלכסנדר מוקדון חי. במקום לשים את הדגש על הגבורה בשדה הקרב, זקני הנגב שמים את הדגש פנימה, באיפוק וריסון עצמי. וכדברי אותו החסיד שאמר ללוחמים ששבו משדה הקרב "שבתם מן המלחמה הקטנה שוללים שלל, התעתדו למלחמה הגדולה. אמרו לו: ומה היא המלחמה הגדולה? אמר להם: מלחמת היצר וחייליו" (חובות הלבבות ה, ה). 

כח וגבורה

בתפילה אנו אומרים "אוזר ישראל בגבורה" ולאחר מכן אומרים "הנותן ליעף כח". מהו ההבדל בין גבורה לכח? הרב סולוביצ'יק כותב שכח מציין עוצמה פיזית. לעומת זאת "גבורה מייצגת משהו אחר, ובבחינה אנושית-רוחנית בלעדית...גיבור איננו מי שחזק במובן הגופני, אלא אדם שיש לו מידת הגבורה, הירואיזם". הגבורה היא גם המוכנות לעמוד על העקרונות למרות שכל העולם מזלזל בעקרונות אלו. כשם שאברהם אבינו נקרא 'העברי' כי "כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד" (ב"ר מב, ח). גם בהקשר לשמיטה הרומאים היו לועגים לעם ישראל על כך ששמרו שמיטה: "ומכניסין את הגמל לטרטיאות שלהן והחלוקין שלו עליו והן אומרים אלו לאלו על מה זה מתאבל, והן אומרים היהודים הללו שומרי שביעית הן ואין להם ירק ואכלו החוחים של זה והוא מתאבל עליהם" (איכה רבה ג, ה). אך הגבורה היא מי שמוכן להיות תמיד במיעוט ומוכן לחיות כגיבור גם כאשר משפילים אותו.    

הרב סולוביצ'יק מציין שהגבורה באה לידי ביטוי גם בהתנגשות עם התרבות המערבית והחילונית במצבים מסוימים "צריך להיות גיבור יוצא מהכלל להיות עכשיו שומר שבת, או לחנך את הבנים לתורה, או לקיים מצוות אחרות. ואין המדובר בחסרון כיס, אשר השומר שבת סובל, אלא בעצם הרעיון להיות שונה מאחרים...ולשלוח את הבן לישיבה, אשר מכרים וידידים מזלזלים בה" (חמש דרשות 'אברהם העברי' ב'). מהיכן שואבים את תעצומות הנפש לחיות בגבורה פנימית? 

גדר עדינה של שושנים

הרב סולוביצ'יק היה רגיל להזכיר בהקשר לגבורה הפנימית את המדרש ורש"י על המילים בשיר השירים "סוגה בשושנים" (ז, ג): "הרי חתן נכנס לחופה לבו מגעגעת לחופה ולחיבת חתוניו בא ליזקק לה אמרה לו טיפת דם כחרדל ראיתי הרי הופך פניו לצד אחר ולא נשכו נחש ולא עקרב עוקצו. הרי שהוא עובר בדרך ראה בכורות בראשי התאנים פשט ידו ליטול אומרים לו של ישראל הם הוא מושך ידו מפני הגזל הרי סוגה בשושנים". 

"מה מכריח את הנער הצעיר לפרוש מכלתו, אליה הוא נמשך כל כך – כח חיצוני, סכנה פיזית?" שואל הרב סולוביצ'יק ומיד משיב "לא. מי יאשים אותו אם יחטא? מי יבקר אותו אם לא יוכל להתגבר על יצרו? מי בכלל ידע מזה? כל הדרמה הזאת מתרקמת בחדרי חדרים, באישון לילה. לא מחיצת ברזל חוסמת בעדו, אלא ערוגה של שושנים. עליו רק לדרוס על הערוגה ולרמוס את השושנים. אולם הגבורה המיוחדת שנמצאת בכל יהודי מונעת בעדו מלעשות מעשה פראי – לרמוס פרחים רעננים ויפים שאין ביכלתם להתגונן ואינם יכולים להתאונן נגד מישהו. זהו הירואיזם שקט, גבורה אילמת שאין שרים עליה. למרות זה, הגבורה של הנער הצעיר עולה על גבורת אלכסנדר מוקדון ונפוליאון" (חמש דרשות שם; דברי הגות והערכה 'צירוף' א, ב). הגבורה לפי חז"ל מתבטאת בכך שאין צורך במחיצת ברזל או בשוטרים כדי למנוע מהאדם לחטוא בין אם מדובר בעריות או בגזל, אלא בגבורה פנימית עצמית שאינה מאפשרת לו לרמוס גדר עדינה של שושנים. כדברי רש"י: "סוגה בשושנים - גדורה ומסוייגת בגדר שושנים די לה בגדר קל ואין אחד מכם פורץ בו ליכנס". 

בדרך זו פעם רבי לוי מברדיטשוב לימד זכות על ישראל בכך שלצאר הרוסי יש שוטרים ובתי כלא לרוב ועדיין ניתן למצוא סחורות מוברחות האסורות על פי חוק, אך אצל עם ישראל בערב פסח אי אפשר למצוא אפילו פירור חמץ בעבור כל הכסף שבעולם. ה' כתב בתורה "לא יראה לך חמץ" ומבלי שומר ומבלי שוטר לא ימצא חמץ בכל בתי ישראל.