איסור 'לא תחמוד': מחשבה או מעשה?

מאת: נתן קוטלר


מבוא 

סוגייתנו (ב"מ ה, ב) דנה בשאלה 'האם מי שחשוד על הממון הוא גם חשוד על השבועה?' הגמרא מביאה משנה בתחילת 'המפקיד' שאומרת ששומר חינם שלא רצה להישבע רשאי במקום זאת לשלם. אך רב הונא מגביל את הדין במשנה זו ומחייב שבועה כי חוששין שמא נתן עיניו בפיקדון (ב"מ לד, ב). הגמרא אצלנו שואלת כיצד ייתכן שמחייבים אותו שבועה? והרי השומר חינם עבר על איסור 'לא תחמוד' ולכן אי אפשר להאמין לו בשבועה. הגמרא מתרצת "לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו" בני אדם סבורים שהאיסור של 'לא תחמוד' הוא דווקא כאשר לוקחים את החפץ מבלי לשלם תמורתו, אך אם שילם עליו לא עבר על 'לא תחמוד'. ולכן, השומר חינם לא נחשב חשוד על הממון כי בעיניו הוא לא עבר שום איסור ולכן הוא גם אינו חשוד על השבועה. עלינו לברר מהו התוקף ההלכתי של תפיסת בני אדם את איסור 'לא תחמוד'? מהו גדר איסור 'לא תחמוד'? האם איסור 'לא תחמוד' הוא כאשר האדם חומד את החפץ של חבירו ולא משלם תמורתו אלא גוזל אותו? או גם כאשר האדם משלם תמורת החפץ שאותו חומד?


מהו איסור 'לא תחמוד'? 

מצינו שלוש שיטות עיקריות באיסור 'לא תחמוד' מן הקל אל הכבד: א. במעשה פסול – לפי שיטה זו איסור 'לא תחמוד' לא חל כאשר החומד נותן כסף לבעלים עבור החפץ ולכן הגדרת איסור זה אינה במחשבה כלל אלא רק במעשה פסול. אפילו שהאדם חמד את החפץ, הוא רק עובר על 'לא תחמוד' כאשר מממש את חמדתו במציאות באמצעים פסולים כגון שגוזל את החפץ מבלי לשלם. אך אם שילם עבור החפץ הוא לא עבר על איסור זה (תוס' סנהדרין כה, ב ד"ה מעיקרא – בתירוץ הראשון). ב. במעשה כשר – לפי שיטה זו איסור 'לא תחמוד' חל גם כאשר החומד נותן כסף לבעלים עבור החפץ ולכן הגדרת האיסור היא גם במעשה כשר. אפילו אם האדם שילם עבור החפץ הוא עדיין עובר על 'לא תחמוד', כי ברגע שמחשבת החמדה התממשה במציאות בכל דרך היא אסורה, אפילו אם היא לא התממשה באמצעים פסולים (כגון בגזילה), אלא בתשלום עבור החפץ. נציין שזו השיטה המרכזית לפי רוב הראשונים (תוס' ב"ק סב, א ד"ה חמסן; יראים קטו; החינוך יתרו לח; רמב"ם גזלה ואבדה א, ט). ג. במחשבה – לפי שיטה זו איסור 'לא תחמוד' חל אפילו במחשבה (ראב"ע שמות כ, יד).


טיב המחשבות של האדם

הגמרא בקידושין אומרת שבדרך כלל אין מחשבה מצטרפת למעשה (אלא בע"ז), אך כאשר מדובר במחשבה "שעושה פרי" היא מצטרפת למעשה (מ, א). ואם כן החמדה היא כח נפשי שעלול להביא למעשים שליליים כדברי ספר החינוך. אך אפילו אם היא מתממשת באמצעים כשרים, עדיין שורשה בחטא שהרי האדם צריך לפתח בתוכו שאיפות טהורות ולהבין שהקב"ה נתן לכל אדם את מה שמגיע לו ואין לחמוד דבר של הזולת שלא ראוי לו. עצם זה שההלכה היהודית דנה על המחשבות של בני אדם וכן אפילו על מעשים כשרים שנובעים מתוך מחשבות לא ראויות – זהו חידוש גדול ובעל אמירה ערכית ואמונית עצומה. ובפרט שיש לטיב המחשבות של האדם השלכות הלכתיות כגון 'האם הוא נאמן בשבועה אם הוא חשוד על 'לא תחמוד'?' הרב הירש מסביר באופן מופלא את המשמעות שיש להלכה אמירה לא רק על המעשה הפסול, אלא גם על המעשה הכשר שנובע מחמדה וגם על המחשבות עצמן של החמדה: "תדע, כי איסור "לא - תחמד" ו"לא תתאוה" הוא חותמו של הקדוש ברוך הוא המוטבע על חלק המצוות שבין אדם לחברו שבעשרת הדיברות. גם מחוקק בשר ודם יכול לצוות: "לא תרצח" וגו'. אולם רק ה' יש בידו לאסור "לא - תחמד" וגו' - ה' הבוחן כליות ולב, שלא רק המעשה גלוי לפניו אלא גם רחשי הלב והמחשבה...רק ביום שה' יהיה "מלך על כל הארץ" ורצונו יהיה לחוק בקרב בני האדם, או אז ייסגרו שערי בתי הכלא ונס יגון ואנחה מקרב הארץ".


לתגובות ולקבלת המאמר המלא: gemarabemunah@gmail.com 

***

הציבור מוזמן לשיעור ייחודי המשלב למדנות ישיבתית עם עומק אמוני ושאלות קיומיות. השיעור מתקיים ב'זום' בימי רביעי בשעה 20:30 בע"ה. חפשו בגוגל: 'בית מדרש גמרא באמונה' (www.gemarabemunah.co.il). לקישור 'זום' לשיעור ולהצטרפות לקבוצה השקטה סרקו את הברקוד: