אך בספר שמואל ב' נאמר: "וַיַּעַזְבוּ שָׁם אֶת עֲצַבֵּיהֶם וַיִּשָּׂאֵם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו" (ה, כא). ובכן האם דוד המלך איבד את העבודה זרה או ביטלה?
רב הונא מתרץ: "לא קשיא: כאן קודם שבא איתי הגיתי, כאן לאחר שבא איתי הגיתי, דכתיב: 'וַיִּקַּח אֶת עֲטֶרֶת מַלְכָּם מֵעַל רֹאשׁוֹ וּמִשְׁקָלָהּ כִּכַּר זָהָב' (שמואל ב' יב, ל), ומי שרי [=ואיך מותר ליהנות מהכתר]? איסורי הנאה נינהו [=אסור ליהנות מע"ז]! אמר רב נחמן: איתי הגיתי בא וביטלה".
איתי הגיתי היה עובד ע"ז ששירת בצבאו של דוד המלך ובסופו של דבר התגייר (חיד"א פתח עינים ע"ז שם). מאחר ורק עובד ע"ז יכול לבטל עבודה זרה (ע"ז נב, ב; רמב"ם הל' ע"ז ח, ט), לכן תפקידו של איתי הגיתי היה לבטל את העבודה זרה, כפי שביטל את האלילים של הפלישתים (שמואל ב' ה, כא) וכפי שביטל את "עטרת מלכם" של בני עמון.
השאלות
ישנן מספר שאלות שצריך לשאול על "נוהל ביטול עבודה זרה" בצבאו של דוד המלך, אך לפני כן – נבין מעט את הרקע:
בספר שמואל ב' נאמר שיואב נלחם עם בני עמון ולפני שהוא כובש את עיר המלוכה, הוא שולח שליחים לקרוא לדוד ללכוד את העיר. דוד המלך אוסף את כל העם ויוצא להילחם ומנצח בקרב.
אך לאחר מכן, אנו נתקלים במאורע הנראה תמוה: "וַיִּקַּח אֶת עֲטֶרֶת מַלְכָּם מֵעַל רֹאשׁוֹ וּמִשְׁקָלָהּ כִּכַּר זָהָב וְאֶבֶן יְקָרָה וַתְּהִי עַל רֹאשׁ דָּוִד וּשְׁלַל הָעִיר הוֹצִיא הַרְבֵּה מְאֹד" (שמואל ב' יב, ל). רש"י מלמדנו שכתר המלוכה שימש לעבודת המולך כפי שנאמר "וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן" (מלכים א' יא, ז).
השאלה אם כן, היא כפולה: אם מדובר בע"ז, איך דוד היה יכול ליהנות מ"עטרת מלכם" ולהשתמש בה לצרכיו "ותהי על ראש דוד"? מדוע דוד המלך לא שרף את העבודה זרה כפי שנצטוינו בתורה?
בנוסף, הרב קוק שואל מדוע דוד המלך היה צריך לקחת את כתר המלוכה, וכי היה חסר לו זהב?
שריפה או ביטול?
כאשר עומדות בפנינו שתי אפשרויות: שריפה ואיבוד הע"ז או ביטול הע"ז, איזו אפשרות עדיפה? הרב קוק מלמדנו שהביטול הוא במעלה גבוהה יתר מהשריפה. הרב קוק לומד זאת מסוגייתנו שדוד המלך העדיף את ביטול הע"ז ע"י איתי הגיתי מאשר שריפתו.
אך אם כן הרב קוק מקשה: "ולכאורה קשה הרי לא היה חסר זהב לדוד מלך ישראל כמבואר בכתוב?" ומתרץ: "אלא שהיה חשוב אצלו ביטול ע"ז, ורצה להעלותן לקדושה במה שניתנה עטרת זהב על ראשו" (בשמן רענן ח"א עמ' רכה). ולצורך איזו מטרה דוד המלך היה צריך להיעזר באיתי הגיתי לבטל את "עטרת מלכם" של בני עמון?
'לגייר' את הממלכתיות
שמעתי מידידי הרב יוסי לוי הסבר נפלא ע"פ הרב קוק ב'עין איה', עבודת המולך הייתה למעשה התבטלות הפרט אל הכלל בקיצוניות גמורה. אצל בני עמון, הממלכתיות היתה הערך הנשגב ביותר בחייהם, עד כדי כך שהיו מוכנים להקריב את דור העתיד למען המלוכה.
אין ספק שמדובר באידיאולוגיה מעוותת ואכזרית, אך יש בה גרעין של טוב שדוד המלך הבין שצריך לקחת לבניית המלוכה בעם ישראל. תקופת השופטים התאפיינה במילים "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" (שופטים יז, ו).
באותה תקופה הערך הפרטי גבר על הערך הכללי בעם ישראל, לא היתה מסורת של מלוכה. אמנם שאול נמשח למלך, אך מלוכה זו לא החזיקה מעמד לאורך זמן.
ולכן, כאשר דוד המלך היה צריך לייסד מלוכה נצחית, היה עליו 'לגייר' את הגרעין הטוב בממלכתיות של בני עמון. "בני עמון נקראו על שם בן עמי שנקרא לאביהם מאימו, רגש העממות היה בהם חזק ואמיץ, וע"ז שלהם נטלה אצלם ציור המלוכה, מלכום שיקוץ בני עמון, המלכות והעממות בחוברת. הטוב שבהם צריך להכניס בישראל וַתְּהִי עַל רֹאשׁ דָּוִד" (עין איה שבת נו, א).
ולכן, הסבר זה מיישב את השאלות שפתחתנו בהן ומאיר באור נפלא את דברי הפסוק "וַיִּקַּח אֶת עֲטֶרֶת מַלְכָּם מֵעַל רֹאשׁוֹ וּמִשְׁקָלָהּ כִּכַּר זָהָב וְאֶבֶן יְקָרָה וַתְּהִי עַל רֹאשׁ דָּוִד וּשְׁלַל הָעִיר הוֹצִיא הַרְבֵּה מְאֹד" (שמואל ב' יב, ל). לכן, דוד המלך גייס לשורותיו את איתי הגיתי כדי שיבטל את העבודה זרה כדי שניתן יהיה להשתמש בערך הממלכתיות לקדושה - לייסד את מלכות ישראל.
