בסוגיינו מסופר שרבי מאיר יצא להציל את בתו של רבי חנינא בן תרדיון מהרומאים. הוא ניסה לשחד את השומר בשלושה קבים של דינרים, אך השומר שאל אותו מה יעשה כשיאזול הכסף? רבי מאיר השיב לו: "אימא [=תאמר] אלהא דמאיר ענני ומתצלת [=ותינצל]". בהתחלה השומר לא האמין לו, אך רבי מאיר הדגים לו שתפילה זו מועילה כנגד כלבים אימתניים.
לאחר מכן כשהרומאים שמעו שהשומר שחרר את בתו של רבי חנינא הם ניסו לתלותו, אך כאשר הוא אמר "אלהא דמאיר ענני", הם לא הצליחו לפגוע בו.
השאלה
המהרש"א שואל: "ויש לדקדק היאך ייחד רבי מאיר שמו של הקדוש ברוך הוא על עצמו בחייו שהרי אמרו אין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו על הצדיקים בחייהם שנאמר אלהי אברהם ופחד יצחק וגו' (ב"ר צד, ה; רש"י בראשית לא, מב). אם כן יש להבין מדוע רבי מאיר אמר על עצמו "אלהא דמאיר ענני"?
דמותו של רבי מאיר
אין כמעט פרק משנה ששמו של רבי מאיר לא מופיע בו. ואפילו כאשר שמו של רב מאיר לא מופיע בהם, סתם משנה רבי מאיר. אך מלבד היותו בעל בקיאות עצומה הייתה לו עמקות אדירה "כל הרואה רבי מאיר בבית המדרש כאילו עוקר הרי הרים וטוחנם זה בזה" (סנהדרין כד, א).
אך דווקא מכוח חריפותו לא נפסקה הלכה כמותו: "אמר רבי אחא בר חנינא: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו, ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו - שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו. שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים, על טהור טמא ומראה לו פנים" (עירובין יג, ב). מדוע לא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו?
איך רבי מאיר יכול היה לומר על טמא טהור ולומר על טהור טמא ולהביא על כך ראיות? התשובה היא שרבי מאיר אכן היה מסוגל למצוא בתוך מה שנראה טמא את פנימיותו הטהורה, ואף היה מסוגל לחדור דרך החיצוניות המטעה של מה שנראה טהור ולגלות את הטומאה המסתתרת בו. ההתבוננות החדה הזו לחדור אל תוך הפנימיות המסתתרת מבעד לחיצוניות ולראות את הדברים כפי שהם באמת הייתה שיטתו של רבי מאיר.
אך חבריו לא היו מסוגלים לעמוד על סוף דעתו, כוח ההתבוננות המיוחדת הזאת הייתה ייחודיותו של רבי מאיר.
בעוד רוב החכמים סרבו ללמוד תורה מאלישע בן אבויה, שיצא לתרבות רעה ונקרא אחר, רבי מאיר לעומתם המשיך ללמוד ממנו תורה; "ר' מאיר רמון מצא – תוכו אכל וקלפתו זרק" (חגיגה טו, ב). רבי מאיר לימד "בין כך ובין כך אתם קרוים בנים" (קידושין לו, א) ובכך ביטא את יכולתו למצוא בעם ישראל את הסגולה הפנימית המסתתרת מבעד למעשים.
שמו האמיתי של רבי מאיר
חז"ל אומרים ששמו האמיתי של רבי מאיר היה רבי נהוראי. "ולמה נקרא שמו רבי מאיר - שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה" (עירובין יג, ב)". אם כן, השם "רבי מאיר" מבטא את היכולת שלו לראות את העומק הפנימי.
המהרש"א מסביר שכאשר רבי מאיר אמר "אלוהא דמאיר ענני" הוא לא התכוון לעצמו, אלא הוא התכוון לקב"ה "נתכוין אלהא דמאיר לארץ ולדרים עליה הוא יעננו" (שם).
'המגיד מטריסק' (רבי אברהם טברסקי חי לפני למעלה מ150 שנה בעיר טוריסק שבאוקראינה) הסביר בדרך מעט שונה: "ואיתא רבי מאיר רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק. והבורא ברוך הוא כביכול נקרא בשם מאיר, על דרך התפלה אלהא דמאיר ענני. היינו שאנחנו מתפללים מן הבורא ברוך הוא שהוא אלהי המאיר בכל העולמות ומחיה את כולם, שיענה בקראנו אליו. והוא כביכול מתנהג עם בני ישראל גם כן בבחינת תוכו אכל, היינו התוכיות והפנימיות שהיא הטוב שנמצא בהם" (מגן אברהם נצבים).
אם כן, בתפילה 'אלוהא דמאיר ענני' אנו מבטאים את הכמיהה להתבונן בפנימיות הטהורה שלנו וברצון שלנו להיות טובים. אנו מתפללים לקב"ה שכמו שרבי מאיר התבונן בפנימיות הטובה "רבי מאיר רמון מצא – תוכו אכל וקלפתו זרק", כך אנו מבקשים שפנימיותנו תוכל להאיר מבעד הקליפות החיצוניות שלנו ושה"אני" האמיתי שלנו יוכל להופיע ולהאיר בעולם.
