מסופר שאנטונינוס התייעץ עם רבי כיצד עליו להתמודד עם חשובי רומי הערמומיים שהיו מצערים אותו וחותרים תחתיו. רבי רמז לאנטונינוס על ידי שהכניס אותו לגינה ובכל יום עקר צנון אחד מהערוגה שלפניו.
אנטונינוס הבין את כוונת רבי: "ש"מ הכי קאמר לי: את קטול חד חד מינייהו, ולא תתגרה בהו בכולהו [=אל תנסה להלחם בכולם בבת אחת, אלא תהרוג בכל פעם אחד מהם]" (י, א).
ה'בן איש חי' שואל מדוע רבי עקר דווקא צנון ולא ירק אחר בגינה?
ראשית, רבי היה צריך לרמוז לאנטונינוס מבלי שאויביו יבינו ולכן תלש דווקא ירק שהיו רגילים לאכול כל יום כפי שנאמר "שלא פסקו מעל שולחנם [=של רבי ואנטונינוס] לא חזרת ולא קישות ולא צנון לא בימות החמה ולא בימות הגשמים (ע"ז יא, א).
שנית, ה'בן איש חי' מביא את דברי חז"ל "צנון מחתך אוכל" (שם) לרמוז לו, אני כונתי לרמוז לך בעקירת הצנון הזה שתחתוך ותכרית האויבים שלך אחד אחד" (בניהו שם).
ה'בן איש חי' כתב הסבר נוסף: הצנון גדל כשהראש נמצא באדמה ורק העלים מבצבצים החוצה. "ורמז לו בזה על חשובי רומא שהיו מצערים את הקיסר בעצות רעות שמיעצים עליו בסתר וכל העצות הם יוצאים במרמות השכל שהוא במוח שבראש שלהם וזה הראש שלהם שהוא מעין נובע העצות הוא טמון ונסתר דלכך הוא חושש מהם ורוצה לעוקרם" (בן יהוידע שם). אם כן, ה'צנון' היה שם קוד לחשובי רומי הערמומיים.
"פורתא פורתא"
רבי יעקב בן יוסף ריישר בעל ה'עיון יעקב' (חי בפראג ובורמייזא לפני כ300 שנה) כתב שהיתה לרבי טקטיקה להתמודדות מול השלטון הרומאי: "קטול חד חד מנייהו. ורבי לשטתו אזיל דכה"ג אמר לקמן דף ט"ז ע"א רבי מעיקר מילתא בעי למיעקר פורתא פורתא ע"ש".
ה'עיון יעקב' אומר לנו לעיין בסיפור נוסף בהמשך הפרק:
השלטון הרומאי כפה על בית רבי לשגר "שור של פטם" ביום אידם. רבי שיחד אותם באחת השנים בארבעים אלף מטבעות כדי לדחות את מועד ההקרבה של השור. לאחר מכן הוא שיחד אותם בסכום דומה כדי שהשור לא יוקרב חי, אלא שחוט. לבסוף הוא שיחד אותם בסכום דומה כדי שלא יצטרכו להקריב אותו כלל.
הגמרא אומרת שהסיבה שרבי נהג בשיטה זו היא: "וסבר: יעקר ואתי פורתא פורתא [מעט מעט]". הוא רצה לעקור לחלוטין את הנוהג הבזוי לשלוח את הקרבן, אך הבין שהטקטיקה לעשות זאת היא בשלבים ולא בבת אחת.
שיטת רבי נכונה לא רק להתמודדות פרגמטית מול שלטונות עוינים, אלא גם כמדיניות חינוכית (להבדיל). כך כותב הרשב"א בתשובתו לחכם רבי יעקב בן הכשף ראש ישיבה בטוליטולה (כיום טולדו). כנראה שראש הישיבה שאל אותו על הגישה החינוכית הרצויה כלפי עוברי עבירות.
הרשב"א הביא את הסיפור הנ"ל של רבי כראיה לכך שצריך לפעול בשלבים ולא בבת אחת ולפעמים צריך להעלים עין בהתחלה, כדי שלאט לאט ניתן להעלות את הציבור למדרגה הרצויה (שו"ת הרשב"א ה, רלח – תודה לרב יונה פודור שליט"א על ההפניה).
מהפכת השבת בעיר הנמל מֶמֶל
רבי ישראל מסלנט נהג בטקטיקת "פורתא פורתא" כאשר התמודד עם חילול שבת בעיר מֶמֶל (כיום נקראת קְלַייפֶּדָה שבליטא):
“עד שבא רבי ישראל לממל, היה מצב היהדות בה ירוד מאד, כדוגמת שאר ערי גרמניה באותה תקופה. חנויות היהודים היו פתוחות בשבת, וסוחרי העיר, שרוב עסקיהם היו קשורים עם הנמל, היו טוענים ופורקים סחורותיהם בשבת כבימי חול. ואופיינית מאד גישתו של רבי ישראל אליהם ודרך השפעתו המתונה וההדרגתית.
כשבא בפעם הראשונה לבית הכנסת, בו התפללו הסוחרים וסוכני הנמל, על מנת לדרוש על דבר השבת, שאל אם אין שם יהודים ליטאים. כשאמרו לו שישנם כאלה, לא דרש כלום וחזר כלעומת שבא.
בשבת השנייה בא שוב, וכשנודע שאין יהודים ליטאים, התחיל בדרשתו, ואחרי שהסביר להם את ערך השבת, לפי סגנונם ורוחם, בא לידי מסקנה: "לטפל במטעני הנמל בשבת – מוכרחים, אך הכתיבה אינה הכרחית". הסוחרים הסכימו לדעתו וקיבלו עליהם לא לכתוב.
לאחר אילו שבתות, דרש רבי ישראל שוב באותו בית כנסת ואמר: "לפרוק סחורות בשבת – מוכרחים, אבל טעינה בשבת בוודאי אינה הכרחית". הסוחרים הסכימו גם לזה. כעבור זמן מה הופיע שוב והזהיר גם על הפריקה. וכך השפיע צעד אחר צעד, עד שעורר שם, כאמור, מהפכה גמורה” (תנועת המוסר ח"א מהד' תשע"ו עמ’ 211).
רבי, הרשב"א ור' ישראל סלנטר לימדו אותנו שלעיתים צריך להפעיל טקטיקה מתוחכמת של השגת נצחונות קטנים בתהליכים ארוכי טווח, כדי בסופו של דבר נוכל להשיג את המטרה הרצויה.
