סוגייתנו עוסקת בהלכות יחוד, אדגיש שמאמר זה אינו הלכה למעשה, אלא לעיון בלבד.
במשנה בתחילת הפרק נאמר "ולא תתייחד אשה עמהן [=עובדי כוכבים] מפני שחשודין על העריות" (כב, א).
הגמרא שואלת מה החידוש במשנתנו והרי גם עם ישראל אסור להתייחד!
בסופו של דבר הגמרא אומרת שמדובר במשנתנו שאסור להתייחד עם עובד כוכבים אפילו כשאשתו עמו. ומדוע? "עובד כוכבים אין אשתו משמרתו, אבל ישראל אשתו משמרתו".
הרמב"ם כתב "כל אשה שאסור להתייחד עמה אם היתה אשתו עמו ה"ז מותרת להתייחד מפני שאשתו משמרתו, אבל לא תתייחד ישראלית עם הכותי ואף על פי שאשתו עמו שאין אשתו של כותי משמרתו ואין להן בושה" (הל' איסורי ביאה כב, ד).
ניתן לדייק מדברי הרמב"ם שאשה מתייחדת עם ישראל כאשר אשתו עמו משום שהיא משמרתו וגם משום שיש לו בושה (נרחיב בהמשך לגבי מהות הבושה).
השאלה היא האם יש הבדל אם הישראל כשר או פרוץ?
הרמב"ם כתב "לא תתייחד אשה אחת אפילו עם אנשים הרבה עד שתהיה אשתו של אחד מהם שם" (שם הלכה ח). חשוב לציין שהרמב"ם לא פוסק לפי שיטת רב יהודה בשם רב ושמואל שאשה מתייחדת עם שני אנשים כשרים, אלא סובר שאין כשרים כרבי חנינא בר פפי וחביריו (קידושין פ, ב).
הרמב"ם לא חילק כלל בענין זה בין כשר לפרוץ – התנאי היחיד להיתר הוא כאשר אשתו עמו (מגיד משנה שם).
יש לשאול מדוע הרמב"ם מתיר יחוד עם ישראל פרוץ כשאשתו עמו? ואילו לגבי עובד כוכבים אוסר אפילו כשאשתו עמו?
שמעתי מהרב יעקב העבר שליט"א רב קהילת שבטי ישורון שהסיבה לכך היא משום שיש לכל אדם מישראל בושה טבעית שקיבל בהר סיני, כפי שנאמר "שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים, והביישנין, וגומלי חסדים...ביישנין, דכתיב: בעבור תהיה יראתו על פניכם" (יבמות עט, א). ומאידך חז"ל אומרים "ומי שאין לו בושת פנים - בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני" (נדרים כ, א).
מידת הבושה שהיא אחד הסימנים לאומה הישראלית נמצאת אפילו אצל ישראל פרוץ. ולכן אם אשתו עמו, הוא לא יחטא ובנוסף היא משמרתו (ראה ש"ך יורה דעה קנג, ד; באר היטב שם; ראה מקורות נוספים בספר 'את צנועים חכמה' ח"ה עמ' שנה).
לעומת זאת, אסור להתייחד עם עובדי כוכבים אפילו כשאשתו עמו, כי אין להם את מידת הבושה, אלא הם עזי פנים (ראה דרשות מהר"ח אור זרוע סימן יז).
התכונות המיוחדות של האומה הישראלית מופיעות באופן טבעי אצל כל אחד מעם ישראל, ללא קשר למדרגתו המוסרית והרוחנית.
