בסוגייתנו נאמר: "ומעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב הפסח ולא רצה ליטמא, ונמנו אחיו הכהנים וטימאוהו בעל כרחו".
מי היה יוסף הכהן? ומדוע לא רצה להיטמא?
הרמב"ם כתב בספר המצוות (עשה לז) שיש מצוה מיוחדת לכהנים להיטמא לקרוביהם. הרמב"ם מדגיש שלא מדובר בהיתר להיטמא, אלא בחיוב גמור:
"והמצוה הל"ז היא שצונו שיטמאו הכהנים לקרובים הנזכרים בתורה (ר"פ אמור). כי בעבור שמנעם הכתוב מלהטמא למתים לכבודם לבד והתיר להם להטמא לקרובים שמא יחשבו שהרשות בידם ושזה התר לבד ואם רצו יטמאו ואם לא רצו לא יטמאו לפיכך גזר עליהם גזרה וחייב אותם חיוב. והוא אמרו יתעלה ויתברך שמו (שם) לה יטמא. כלומר לאחותו.
ולשון ספרא לה יטמא מצוה לא רצה ליטמא מטמאין אותו על כרחו ומעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב הפסח ולא רצה ליטמא לה ודחפוהו חכמים וטמאוהו על כרחו. וזה בעצמו הוא מצות אבול. כלומר כי כל איש מישראל חייב להתאבל על קרוביו כלומר חמשה מתי מצוה. ולחזק חיוב זה באר אותו בכהן שהוא מוזהר על הטומאה שייטמא על כל פנים כשאר ישראל כדי שלא יחלש דין האבלות"[1].
הרב חרל"פ כותב שהכהנים אינם רשאים להיטמא למת, כי הם צריכים להעלות את הגשמיות לרוחניות ולהתמלא בקדושה ובטהרה ולכן צריכים להתרחק מטומאת המת. אך כאשר מדובר בקרובים שהכהנים מצווים להטמא אליהם, טומאת המת לא תוריד אותם ממדרגתם הרוחנית, כי המצוה מגינה עליהם.
"ומעשה ביוסף הכהן שהכריחו אותו לטמא לאשתו (זבחים ק, א), שאז טומאה זו יש בה מצוה ואין בטומאה זו משום ירידה אלא משום עליה, זולתי בכה"ג שגם טומאת קרובים היא ירידה עבורו" (מי מרום ח"י אמור לא).
אם כן, הטעות היסודית של יוסף כהן היתה בכך שהוא חשש שאם יטמא לאשתו הוא ירד ממדרגתו הרוחנית. הוא לא הבין שאם התורה מצוה אותו להיטמא לקרובים, היא חשבה גם על ההיבט הזה ווידאה שהטומאה לא תפגע בכהן. אין לנסות להיות חכם יותר מדי, אם התורה ציותה לעשות מעשה מסוים, אין לנסות להתחכם ולהתפלמס, אלא "'תמים תהיה עם ה' אלוקיך' (דברים ח, יג) - ואל יהרהר האדם לעומק יותר מדאי" (לקח טוב פרשת בראשית).
רעיון זה כתב הרב יוסף שאול הלוי נאטאנזאהן אבד"ק לבוב בספרו דברי שאול על אגדות חז"ל: "ולולא דמסתפינא הייתי אומר כי הך מעשה דאמרו בזבחים דף ק' מעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בע"פ ולא רצה לטמא ונמנו אחיו הכהנים וטמאוהו בע"כ, היה זה יוסף הכהן בן גוריון[2] והיה נראה לו שאין לכהן לטמאות וע"כ נמנו אחיו הכהנים וטמאוהו בע"כ להוציא מלבו שלא ילך אחר התפלספות ודרכי התורה הם למעלה מהתפלספות שכל אנושי" (ב"ב ג, ב). [1] ראה רמב"ם הלכות אבל פרק ב הלכה ו.[2] ראה: פתח עינים מקוואות י, א: "וקלמרין של יוסף הכהן וכו' מצאתי כתוב לרב אחד שכתב שקבל מרבותיו דזהו יוסף הכהן בן גוריון הידוע שהיה כהן משוח מלחמה וחיבר ס' יוסיפון ועליו אמרו במשנתנו קלמרין של יוסף הכהן וכו'".
