המשנה דנה בשאלה 'כיצד מכשירים כלים שנלקחו מגויים?'
המשנה מביאה סוגים שונים של כלים, מהו הדין לגבי סכין? "הסכין - שפה והיא טהורה" מה הכוונה 'שפה'?
בגמרא נאמר: אמר רב עוקבא בר חמא: ונועצה עשרה פעמים בקרקע".
הגמרא מגבילה את הוראת רב עוקבא בשלושה תנאים: בקרקע שאינה עבודה (רב הונא בריה דרב יהושע), בסכין יפה שאין בה גומות (רב כהנא), לאכול בה צונן (רב הונא בריה דרב יהושע).
לאחר מכן הגמרא מביאה מעשה שבו מר יהודה ובאטי בר טובי היו יושבים לפני שבור מלכא מלך פרס שרצה לכבדם באתרוג. שבור מלכא חתך חתיכה מהאתרוג ואכל אותה, הוא חתך חתיכה נוספת ונתן לבאטי בר טובי ולבסוף נעץ את הסכין עשר פעמים בקרקע כדי להכשירו ואז חתך חתיכה נוספת ונתן למר יהודה. ואם אכן שבור מלכא היה גוי, כיצד ייתכן שהיה בקי בהלכות איסור והיתר והרי זה לכאורה לא כלול בהיתר ללמד לגוי דינים ששייכים לשבע מצוות בני נח!
שמירת הלכות אבר מן החי מחייבות ידיעה באיסור והיתר
רבי יהונתן אייבשיץ כותב ביערות דבש (חלק ב דרוש טז) שבאמת הלכות איסור והיתר שייכות לאיסור לאכול אבר מן החי שהוא אחד משבע מצוות בני נח, ולכן שבור מלכא היה רשאי ואף מחוייב ללמוד גם הלכות אלו:
"והנה יש לדקדק בהא דאמרו למילתא קמיה דשבור מלכא, הא אסור ללמד לעכו"ם תורה [חגיגה יג א], וכן קשה במה שכתבו תוספות דהיה בקי בדיני איסור והיתר, הא אסור ללמוד תורה!
וצריך לומר בז' מצוות דידהו מותר ללמוד עמהם, דהא מוזהרים על כך, וא"כ כיון דבן נח מצווה על אבר מן החי, א"כ צריך ללמוד דיני איסור והיתר בתערובות, אם נפל אבר מן החי לקערה או לקדירה מה דינו של המאכל, ואם חתך בסכין אבר מן החי חם או צונן אי צריך נעיצה או הגעלה, דמ"ש אבר מן החי או שאר דברים אסורים.
ומזה למד וידע שבור מלכא דיני סכין של איסור דצריך נעיצה וכדומה. אנחנו לומדים מכאן שמותר לגוי ללמוד את ההלכות הקשורות לשבע מצוות בני נח".
הבדלה, הכללה ואור לגויים
במבט הרחב, מעניין הדבר שמסכת עבודה זרה העוסקת בהבדלים התהומיים בין עם ישראל לבין הגויים – מסתיימת דווקא בנקודת החיבור ביניהם שהיא התורה. עלינו לזכור שההבדלה וההרחקה בין עם ישראל לעמים נועדו כדי שבסופו של דבר נוכל להיות 'אור לגויים' וללמד את האנושות את דרך ה' לעשות צדקה ומשפט.
כדברי הרב קוק בפרק 'הבדלה והכללה': "האומה המיוחדה, סגולה מכל העמים. בשמרה את כל סגולותיה הפנימיות, בהתבדלה מכלם, הרי היא מוכנה להתכשר להעשות לאור גוים, ותשועת אפסי ארץ" (אורות הקודש ח"ב עמ' תלט).
