בסוגייתנו מובאים דבריו של רב יהודה בשם רב: "מפני מה נענש אבנר - מפני שהיה לו למחות בשאול ולא מיחה".
אך רבי יצחק סבר שאבנר מיחה ולא נענה. ואם כן מדוע נענש? רב נחמן בר יצחק מסביר "ששהא מלכות בית דוד שתי שנים ומחצה".
לשיטת רב על מה אבנר היה צריך למחות בשאול?
רש"י כתב על הריגת נוב עיר הכהנים, אך התוספות רא"ש כותב שמשמע שאבנר אכן מיחה בשאול כי נאמר: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָרָצִים הַנִּצָּבִים עָלָיו סֹבּוּ וְהָמִיתוּ כֹּהֲנֵי ה' כִּי גַם יָדָם עִם דָּוִד וְכִי יָדְעוּ כִּי בֹרֵחַ הוּא וְלֹא גָלוּ אֶת אָזְנִי וְלֹא אָבוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לִשְׁלֹחַ אֶת יָדָם לִפְגֹעַ בְּכֹהֲנֵי ה' " (שמואל א' כב, יז). מי הם "עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ" שסרבו לשתף פעולה? בירושלמי נאמר: "א"ר שמואל בר רב יצחק אבנר ועמשא היו" (סנהדרין י, ב). ואם כן, מפני מה אבנר נענש?
התוספות רא"ש אומר שהיה לו למחות בשאול ברדיפתו את דוד (ע"פ סנהדרין מט, א). נראה שהגמרא עצמה בפרק ששי מכריעה לפי שיטת רב שאבנר נהרג מפני שלא מיחה בשאול:
"'וַיֵּצֵא יוֹאָב מֵעִם דָּוִד וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אַחֲרֵי אַבְנֵר וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ מִבּוֹר הַסִּרָה וְדָוִד לֹא יָדָע' (שמואל ב' ג, כו). מאי בור הסירה? - אמר רבי אבא בר כהנא: בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג" (מט, א).
'הבור והסירה' הם שם קוד לשני אירועים דרמטיים שהיו יכולים להטות את הכף לקראת סיום הרדיפה אחר דוד. אך אבנר החמיץ את גודל השעה ובחר למסגר מחדש את האירועים לרעת דוד.
במקרה של לקיחת צפחת המים ("הבור") והחנית של שאול כשהוא ואנשיו היו בתרדמה, דוד רצה להראות לשאול שכוונותיו טהורות שהרי הוא לא פגע בו לרעה למרות שה' נתן אותו בידו. אבנר היה צריך ברגע זה למחות בשאול ולומר לו "ראה כמה צדיק הוא שלא הרגך" (רש"י). אך אבנר המעיט את גודל המאורע ולא מיחה אלא אמר: "שמא אחד מבני הצבא נתנם לו" (רש"י).
ובמקרה של כריתת כנף מעילו של שאול במערה, דוד רצה להראות לשאול שהוא לא פגע בו לרעה. אבנר היה יכול ללמד זכות על דוד ולומר לשאול: "ראה כמה חס עליך ולא הרגך בהיותך יחד עמו במערה" (רש"י). אך אבנר לא לימד זכות אלא אמר: "שמא כשעברתם אצל הקוצים והסירים נכנס אחד מן הקוצים בכנף מעילך והוא היה טמון שם וחתכו" (רש"י).
מפשט הכתובים נראה ששאול רצה להתפייס עם דוד "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל חָטָאתִי שׁוּב בְּנִי דָוִד כִּי לֹא אָרַע לְךָ עוֹד תַּחַת אֲשֶׁר יָקְרָה נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ הַיּוֹם הַזֶּה הִנֵּה הִסְכַּלְתִּי וָאֶשְׁגֶּה הַרְבֵּה מְאֹד" (שמואל א' כו, כא).
אך בפרק לאחר מכן נאמר "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל לִבּוֹ עַתָּה אֶסָּפֶה יוֹם אֶחָד בְּיַד שָׁאוּל אֵין לִי טוֹב כִּי הִמָּלֵט אִמָּלֵט אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְנוֹאַשׁ מִמֶּנִּי שָׁאוּל לְבַקְשֵׁנִי עוֹד בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וְנִמְלַטְתִּי מִיָּדוֹ" (שמואל א כז, א). מדוע דוד נאלץ להמלט שוב על נפשו? הסיבה היא שאבנר "לא הניח לשאול להתפייס מן דוד" כלשון רבנן בירושלמי (שם). אבנר החמיץ את ההזדמנות ההסטורית ששאול יתפייס עם דוד.
נראה שהפיוס עם דוד לא היה רק 'הסכם הפסקת אש', אלא מימוש החזון הגדול של יהונתן "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַל תִּירָא כִּי לֹא תִמְצָאֲךָ יַד שָׁאוּל אָבִי וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה וְגַם שָׁאוּל אָבִי יֹדֵעַ כֵּן" (שמואל א' כג, יז). אילו שאול היה פועל כראוי הוא היה זוכה להיות חלק ממלכות דוד כמו שנאמר "קיסר ופלגי קיסר [=מלך ומשנה למלך]" (סנהדרין צח, ב).
אילו החזון של יהונתן היה מתממש, מי יודע כיצד היה ניתן לשנות את פני ההיסטוריה של עם ישראל.
