בסוגייתנו מתואר דו-שיח בין משה לאהרן. אהרן ובניו היו אוננים עקב מיתת נדב ואביהוא. משה רבינו אמר להם שלא יימנעו מאכילת קדשים באותו היום. אולם אהרן ובניו שרפו את קרבן חטאת ראש חודש ולא אכלוהו. כאשר משה ראה שהקרבן נשרף, הוא שאל את אהרן מדוע לא עשה כפי שציוה אותו בשעת מעשה?
"מדוע לא אכלתם - אמר לו משה לאהרן: שמא נכנס דמה לפני ולפנים? אמר לו: הן לא הובא את דמה; שמא חוץ למחיצתה יצאת? אמר לו: בקדש היתה; ודלמא באנינות אקריבתוה ופסלתוה? אמר לו: משה, וכי הם הקריבו? אני הקרבתי! וא"ל: הן לא הובא את דמה ובקדש היתה, אכול תאכלו אותה כאשר צויתי באנינות יאכלוה!
אמר לו: ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה'? שמא לא שמעת אלא בקדשי שעה, דאי בקדשי דורות, ק"ו ממעשר הקל, ומה מעשר הקל אמרה תורה: לא אכלתי באוני ממנו, בקדשי דורות לא כל שכן! מיד: וישמע משה וייטב בעיניו, הודה ולא בוש משה לומר לא שמעתי, אלא אמר שמעתי ושכחתי".
במדרש נאמר שזה היה אחד משלושת המקומות שבהם משה כעס ונתעלמה ממנו הלכה "באונן מנין שנאמר ויקצוף על אלעזר ועל איתמר וכיון שכעס נתעלמה ממנו הלכה שאונן אסור לאכול בקדשים" (ויקרא רבה יג, א).
אך כאשר משה שמע את דברי אהרן והבין שצדק, לא זו בלבד שהוא הודה ולא התבייש לומר ששכח, אלא הוא פרסם לכל עם ישראל שטעה: "וייטב בעיניו, העביר משה קול במחנה שטעה, כ"ה ברבה, וטעם העברה זו ללמד לחכמי הדור ולדורות הבאים שלא יהי' אדם גדול בוש ונרתע על טעות הוראה, שהרי משה רבינו ג"כ טעה" (הרחב דבר ויקרא י, כ).
שואל הרב חיים ליב שמואלביץ בשיחות מוסר (תשל"א מאמר יא): "כתיב "וישמע משה וייטב בעיניו", ואחז"ל "הודה ולא בוש לומר לא שמעתי, אלא אשר שמעתי ושכחתי", וצריך ביאור מה שבח הוא זה על משה רבינו ע"ה, ואם כי הודאה על האמת לא מן הדברים הקלים היא, מ"מ על משה רבינו עדיין אינו שבח!".
הרב שמואלביץ תירץ: "כי באמת היה לו חשבון צודק להעלים את שכחתו, ולומר שלא שמע עדיין, שהרי אם יתכן ומשה רבינו הוא שמע ושכח מה שנאמר לו, הרי"ז מערער ח"ו את כל המסורה שקיבלו ישראל ע"י משה מפי הגבורה. אולם משה רבינו לא התחשב בשום חשבון, והודה ולא בוש, ואמר שמעתי ושכחתי, כי כתוב בתורה "מדבר שקר תרחק" בלי חשבונות, על כן נקרא משה רבינו עבד ה'. ואכן לא זו בלבד שלא נתערערה המסורת ע"י כן, אלא אדרבא נתחזקה, כמו שכתוב "זכרו תורת משה עבדי", רק שהיה משה "עבדי" עבד גמור ושלם בלי חשבונות, על כן "תורתו" הריהי תורת ה', כי לעבד אין משל עצמו מאומה, הכל לרבו".
לעתים עקב חשבונות חינוכיים עלולים להורות היתר לשנות או אף להעלים את האמת, אך ההפך הוא הנכון. כאשר מישירים מבט אל האמת, לא זו בלבד שהאמונה לא נפגעת מכך, אלא היא מתחזקת. כך אנו לומדים ממשה רבינו, שלמרות שהיה חשש של ערעור יסודות האמונה אם יודה ששכח, הוא בחר שלא לחשב חשבונות ואמר "שמעתי ושכחתי". כתוצאה מכך, לא זו בלבד שהאמונה לא נפגעה, אלא היא רק התחזקה.
