בסוגייתנו נאמר ביחס לקלקולים המוסריים של עובדי האלילים:
"דא"ר יוחנן: בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. אי הכי, ישראל נמי! ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן" (ראה גם שבת קמו, א).
כיצד ניתן להבין את הדברים?
דברי רבי יוחנן הם המקור לנאמר בהגדה של פסח "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו".
יש לשאול מה המשמעות של העמידה לפני הר סיני מבלי לקבל את התורה?
הרב קוק מסביר ב'מדבר שור' שעם ישראל התרוממו בהר סיני בשתי מדרגות: המדרגה הראשונה היא מוסריות אנושית טבעית והמדרגה השניה היא קבלת התורה. העמידה עצמה לפני הר סיני היא זו שבנתה בעם ישראל את הקומה הבסיסית של הטוב והישרות האנושית – המענטשליכקייט.
"ותוכן הסרת הזוהמא הוא שלא תמצא בנפש הכנה חזקה אל הדברים שהם תועבה לפני השכל האנושי והדעה הישרה, ועפ"ז ימצא טבע קבוע בנפש שלא לעשות שום דבר נלוז ועולה, וכמו כן הכנה אל כל המדות הטובות בעצם הנפש" (דרוש ל"ג).
כמובן שלא די במוסריות אנושית, כי אי אפשר להישען על השכל הישר האנושי, אלא צריך גם את הקומה השניה שהיא התורה האלוקית.
שתי המדרגות הללו באות לידי ביטוי בדברי אנשי כנסת הגדולה בתפילת יום טוב: "אתה בחרתנו מכל העמים...ורוממתנו מכל הלשונות".
הרב קוק מסביר שה' לא רק בחר אותנו מכל העמים הפשוטים הרחוקים מהשלמות האנושית ובנה בנו את הקומה הבסיסית של המידות הישרות האנושיות, אלא הוא גם רומם אותנו יותר מחכמי וחסידי האומות ונתן לנו את התורה.
ההבדל התהומי בין עם ישראל ש"פסקה זוהמתן" לבין עובדי האלילים ש"לא פסקה זוהמתן" מתבטא בין היתר במידות הביישנות מול עזות הפנים, הרחמנות מול האכזריות והחסד מול השנאה.
חז"ל אומרים "ומי שאין לו בושת פנים - בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני" (נדרים כ, א וראה אור לנתיבתי - תורה מסיני).
"וכן כל מי שיש בו עזות פנים או אכזריות ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד חוששין לו ביותר שמא גבעוני הוא, שסימני ישראל האומה הקדושה ביישנין רחמנים וגומלי חסדים, ובגבעונים הוא אומר והגבעונים לא מבני ישראל המה לפי שהעיזו פניהם ולא נתפייסו ולא רחמו על בני שאול ולא גמלו לישראל חסד למחול לבני מלכם והם עשו עמהם חסד והחיום בתחלה" (רמב"ם הל' איסורי ביאה יט, יז).
"וכל מי שהוא אכזרי ואינו מרחם יש לחוש ליחסו, שאין האכזריות מצויה אלא בעכו"ם שנאמר אכזרי המה ולא ירחמו" (רמב"ם רמב"ם הל' מתנות עניים י, ב).
המענטשליכקייט שניתנה לנו כשעמדנו לפני הר סיני – מבדילה בין ישראל לעמים ומאירה את האנושות מאז ואת היום.
