הקשבה והתבוננות בעומק שיטות החולקים - עבודה זרה נז, ב-נח, א
הקשבה והתבוננות בעומק שיטות החולקים - עבודה זרה נז, ב-נח, א
מאת: נתן קוטלר
מצינו מחלוקת גדולה בין רש"י לבין תוספות לגבי הגירסה הנכונה במעשה רב בסוגייתנו.
מסופר שבעיר מחוזא עובד כוכבים נכנס לחנותו של יהודי ושאל האם יש יין למכירה. המוכר היהודי השיב לו בשלילה. עובד הכוכבים ראה יין בדלי ושכשך בו את ידיו. כשהיהודי ראה זאת הוא לקח את היין ושפך אותה בכעס לתוך חבית כדי להבהיר שלא ישתה ממנו.
השאלה היתה מה דין היין בחבית? האם נחשב יין נסך?
מסופר שרבא התיר את היין בהנאה על ידי מכירתו לעובדי כוכבים, אך רב הונא בר חיננא ורב הונא בריה דרב נחמן אסרו את היין. יצאו שופרות מבית דינו של רבא להתיר את היין ויצאו שופרות מבית דינו של החולקים עליו לאסור את היין.
בחלק הבא של המעשה כבר נחלקו הגרסאות: "איקלע רב הונא בריה דר"נ למחוזא, א"ל רבא לרב אליקים שמעיה: טרוק טרוק גלי, דלא ניתו אינשי דניטריד. על לגביה".
לפי שיטת רש"י המשך הסיפור הוא כדלהלן: בינתיים רבא חזר בו מהוראתו ויום אחד הגיע רב הונא בריה דרב נחמן לעיר מחוזא. כשרבא שמע שרצה להגיע לבקרו ביקש מרב אליקים שמשו לסגור את הדלת "שמתיירא מרב הונא שלא יקפחנו בהלכות על דברי מחלוקתם" אולם רב הונא בכל מקרה הצליח להכנס והתחיל לדון עמו בעניין.
אולם התוספות מקשים על דברי רש"י קושיות רבות. אחת הקושיות היא: "ועוד דבר תימה הוא שיאמר רבא טרוק גלי שלא יבא רב הונא החולק עליו להתווכח עמו כי אף על פי שחזר בו מ"מ היה לו לשמוע מה יאמר ועוד דה"ל למימר אפ"ה על לגביה כלומר דחק ונכנס".
התוספות מלמדים אותנו כלל גדול במחלוקת: צריך תמיד לשמוע את הצד השני ולהתבונן בעומק דבריו.
במסכת עירובין (יג, ב) מסופר שההלכה נקבעה כמו בית הלל. ומדוע? "מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן".
רש"י פירש: "כשהיו בית שמאי מביאין ראיה לדבריהם מן התורה ובית הלל מביאין ראיה ממקרא אחר והיו בית הלל דורשין את המקרא של בית שמאי למה בא ולא היה קל בעיניהם" (רש"י עירובין יג, ב ד"ה ושונין דבריהן ודברי בית שמאי).
אמנם בית הלל הגיעו למסקנות אחרות מאשר בית שמאי, אך הם ניסו להבין את עומק השיטה החולקת עליהם וטרחו לדון בדבריהם. מתוך כך היו יכולים להגיע לאמת גדולה יותר.
מסופר במספר מקומות בתלמוד שרבא עצמו הלך בדרך של בית הלל: "תרגמה רבא אליבא דאביי" (סוכה יט, א; ב"מ כב, א) רש"י פירש: "אליבא דאביי - במקום אביי ובשבילו, שתהא משנה זו מתורגמת לפי דבריו".
נראה שלאור הנהגתו של רבא להקשיב ולהתבונן בדברי החולקים עליו, לא ייתכן שבסוגייתנו רבא חרג ממנהגו ולא רצה לשמוע את דברי רב הונא.
מכח קושיא זו וקושיות אחרות – התוספות מסבירים אחרת לחלוטין את המעשה שבסוגייתנו ומביאים גירסה שונה: "וה"ג ואיקלע ר"נ למחוזא והוא רבו של רבא והלך רבא אצלו לשאול ממנו וא"ל רבא לרב אליקים שמעיה טרוק גלי אחר שאכנס לפני ר"נ דלא ליתו אינשי וליטרדן פירוש כשאשאל ממנו הלכה זו על לגביה פירוש נכנס רבא לפני ר"נ".
לפי גירסת התוספות, לא רב הונא בר הפלוגתא של רבא הגיע למחוזא, אלא רב נחמן רבו של רבא הגיע למחוזא. ורבא רצה להכנס אליו כדי לשמוע את דעתו לגבי הפסק, אך לפני שהוא נכנס – הוא ביקש משמשו לסגור את הדלת כדי שיוכל לשמוע את דברי רבו בשקט ולא יכנסו אנשים אחרים להטרידו בשאלות.
לסיכום, תמיהתם הגדולה של בעלי התוספות מלמדת אותנו את הדרך הנכונה להתנהל במחלוקות שלנו – אין לסגור את הדלת בפני ברי הפלוגתא שלנו – צריך תמיד לטרוח לשמוע את דבריהם ולהתבונן בשיטתם. בדרך זו ניתן להגיע לאמת נצחית.
