הגמרא מביאה מחלוקת תנאים בשאלה: "וישמע יתרו כהן מדין - מה שמועה שמע ובא ונתגייר?" מצינו שלוש דעות: רבי יהושע סובר שיתרו התגייר בגלל מלחמת עמלק, רבי אלעזר המודעי סובר שהוא התגייר בגלל מתן תורה ורבי אליעזר סובר – בגלל קריעת ים סוף.
רבי אלעזר המודעי מתאר בתיאור מופלא את השפעת מתן תורה על אומות העולם:
"ר"א המודעי אומר: מתן תורה שמע [ובא], שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל [מלכי] עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה, שנאמר: ובהיכלו כולו אומר כבוד, נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו...ומה קול ההמון הזה ששמענו? אמר להם: חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם, וביקש ליתנה לבניו, שנאמר: ה' עוז לעמו יתן, [מיד] פתחו כולם ואמרו: ה' יברך את עמו בשלום".
צריך להבין מדוע אומות העולם נרעשו כל כך מנתינת התורה לישראל? כמו כן, מדוע כשבלעם רצה לתאר את משמעות נתינת התורה לישראל, הוא אמר דווקא "ה' עוז לעמו יתן"?
הרצון העמוק של אומות העולם
על המשמעות הקיומית של נתינת התורה לישראל, אמרו חז"ל בגמרא בשבת (פח, א):
"אמר חזקיה: מאי דכתיב משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה אם יראה למה שקטה, ואם שקטה למה יראה? אלא: בתחילה - יראה, ולבסוף - שקטה. ולמה יראה - כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, ה"א יתירה למה לי? - מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה - אתם מתקיימין, ואם לאו - אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו".
לא רק אומות העולם היו חרדים מהאפשרות שעם ישראל לא יקבלו את התורה, אלא גם כל הבריאה כולה.
הרב חרל"פ כותב: "ואותה הבהלה שנבהלו האומות, היא היא היראה אשר יראה הארץ, גם הם הרגישו שכל העולם חוזר לתוהו ובוהו, אם לא יקבלו ישראל את התורה, ונבהלו ונפחדו, ויבאו לבלעם לשאול לו ואף הוא השיב להם, כי יהיו בטוחים שיקבלו ישראל את התורה, כי כבר נשבע הקב"ה שלא יביא מבול על הארץ" (מי מרום חלק טו שבועות - מאמר לו).
משמעות הדברים היא מופלאה: אומות העולם רוצות שעם ישראל יקבל את התורה ויחיה לפי התורה. אומות העולם יודעות שקיום העולם תלוי בכך. כאשר עם ישראל חי לפי התורה, כל אומות העולם מתברכות מכך, כפי שאמרו חז"ל "כל משפחות האדמה - אפילו משפחות הדרות באדמה, אין מתברכות אלא בשביל ישראל; כל גויי הארץ - אפילו ספינות הבאות מגליא לאספמיא, אינן מתברכות אלא בשביל ישראל" (יבמות סג, א). ולכן אומות העולם תובעות מעם ישראל לחיות את חייו לפי ייעודו.
"עוז זו תורה"
בלעם היה בטוח שעם ישראל יקבלו את התורה ולכן אמר: "ה' עוז לעמו יתן". צריך להבין מדוע בחר דווקא במסר הזה? רש"י מפרש: "עוז - התורה שהיא מעוזן של ישראל".
בלעם הבין את הסוד שכל העוז של עם ישראל תלוי בתורה, ללא תורה עם ישראל מאבד הן את השכל הישר והן את עוז רוחו ועושה טעויות אסטרגיות.
כך הרב קוק מלמדנו ש"התכונה המיוחדת של ישראל [היא], שלא יכון בהם שום תוקף ועוז רק אם יהיה מיוסד על פי אורח חיים של תורת חסד, תורת חיים" (עין איה שבת ח"ב עמ' 55).
ולכן בימי בית המקדש הראשון כאשר עם ישראל לא קיימו את התורה ושכחו את ייעודם בעולם. התוצאה היתה שגם לא נתעסקו בלימודי מלחמה ובכיבוש ארצות והיו חלשים בעמידתם מול האויב והביאו על עצמם חורבן (אגרת הרמב"ם לחכמי מונטפשליר).
לעומת זאת, מצינו שלפני שאברהם וחניכיו יצאו למלחמה בארבעת המלכים, הם עסקו בתורה "שהוריקן בתורה" (שיטת רב בנדרים לב, א).
הנצי"ב שואל: "והוא פלא! מה זה שעה לדברי תורה?!" מדוע הם עסקו בתורה לפני המלחמה? הנצי"ב מלמדנו: "דזכות התורה היא חרב של ישראל, ובזה הזכות הגין ה' ולחם בשביל אברם. על כן, כל שהמלחמה כבדה - יש להעמיק יותר בהלכה ולשנן את החרב" (העמק דבר בראשית יד, יד).
וכיוצא בכך מצינו שבמהלך ההכנות הצבאיות של יהושע לכיבוש יריחו, נאמר לו על ידי המלאך שלימוד תורה הוא חלק בלתי נפרד מההכנות לקרב.
"אמר לו [=המלאך ליהושע]: אמש בטלתם תמיד של בין הערבים, ועכשיו בטלתם תלמוד תורה!" (מגילה ג, א). רש"י (ד"ה ועכשיו) מסביר: "ועכשיו - שהוא לילה, היה לכם לעסוק בתורה, שהרי אינכם נלחמים בלילה".
מצינו שהגבורה לנצח את האויב, היא קודם כל על ידי התורה. "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ...וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ...וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב. וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ" (ויקרא כו, ג-ח).
מה הכוונה אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ? רש"י כותב על פי הספרא "שתהיו עמלים בתורה". בזכות העמל בתורה ניתן יהיה לנצח את האויב מתוך גבורה.
"א"ר יהושע בן לוי, מאי דכתיב: עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם? מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה" (מכות י, א).
התורה היא זו הנותנת עוז לעם ישראל "עוז זו תורה, שנאמר ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן (תהלים כט, יא)" (מדרש תהלים מזמור ז).
