ה'אחר' נברא בצלם אלוקים


מאת: נתן קוטלר


ה'אחר' נברא בצלם אלוקים 

המושג 'בצלם אלוקים' מופיע פעמיים בספר בראשית: הפעם הראשונה היא בפרשת בראשית בסיפור בריאת האדם: "וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֹתוֹ" (בראשית א, כז). הפעם השניה היא בפרשת נח לאחר המבול: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בראשית ט, ו). האם ישנו הבדל בין שתי הפעמים שנאמר "בצלם אלוקים"? 

הרב זקס מלמדנו רעיון מהפכני: "בבראשית א' נאמר לנו שאנחנו עשויים בצלם אלוקים. בבראשית ט' נאמר לנו שהאדם האחר עשוי בצלם אלוקים...בראשית א' עניינו העצמי; בראשית ט' – האחר האנושי. מי שאיננו עשוי בצלמי עשוי בכל זאת בצלם אלוקים" ('לא בשם האל' עמ' 202-201). 

רעיון זה הינו רעיון משנה חיים מכמה בחינות: 

ראשית, משמעות רעיון זה היא שכשם שאנו נבראנו בצלם אלוקים, כך גם ה'אחר' נברא בצלם אלוקים. כפי שאנחנו אהובים על ידי האלוקים, כך גם ה'אחר' אהוב על ידי האלוקים. 

שנית, יש להבין מהו פירוש המושג 'צלם אלוקים'? והרי אין לאלוקים צלם ודמות! הרב זקס מסביר שזה בדיוק הרעיון העמוק של 'צלם אלוקים': "כשמשה שואל את אלוקים מיהו, תשובתו היא 'אהיה אשר אהיה' (שמות ג, יד). אלוקים עומד מעל לכל הגדרה ומשבצת. אילו היה לו צלם, הוא היה נראה כך ולא אחרת; הוא היה כאן ולא שם; הוא היה בצבע הזה, בצורה ההיא, בצביון ההוא, לא באחרים. חכמינו הבינו את מלוא ההשתמעות של הדבר: 'לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחד מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא...ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך...ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו' (משנה סנהדרין ד, ה). כשם שהקב"ה אינו ניתן לקטלוג, כך גם האדם" ('לא בשם האל' עמ' 201). אם כן, כאשר התורה אומרת לנו שהאדם נברא 'בצלם אלוקים' הכוונה היא שאלוקים אוהב רבגוניות ולכן כמו במשל המטבעות והחותם, ביצירתו של הבורא אין אדם אחד שדומה לחבירו. ולכן, דווקא משום שכל אדם הוא שונה, הוא נברא 'בצלם אלוקים'. "באחר האנושי נמצאת טביעת ידו של האלוקי" ('לכבוד השוני' עמ' 52). 

אלוקים אוהב רבגוניות 

בספרו 'השותפות הגדולה' הרב זקס מתייחס לתיאוריית האבולוציה של דרווין מתוך זווית ראיה שונה מאשר הרגיל; מומלץ מאוד לקרוא את כל הקשר הדברים, אך נציין נקודה אחת השייכת לענייננו. "הוא [דרווין] מלמד אותנו שאלוקים מתענג על רבגוניות. יש, לדוגמה, ארבעים אלף סוגים שונים של חיפושיות, מספר מרשים בכל קנה מידה...הרבגוניות הביולוגית מעוררת את השתאותו של משורר תהלים: "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת" (תהלים קד, כד-כה). אלוקים אוהב את הרבגוניות, לא את האחידות. לעובדה זו משמעות תיאולוגית ממש כשם שיש לה משמעות אקולוגית. כל נסיון לכפות על הרבגוניות אחידות הוא במובן מסוים בגידה ברצונו של אלוקים" (עמ' 211-212). הרבגוניות היא ברכה ולכן צריך אפילו לברך על מגוון הדעות "הרואה אוכלוסין אומר ברוך חכם הרזים כשם שאין פרצופיהן דומין זה לזה כך אין דעתן דומה זה לזה" (ירושלמי ברכות פ"ט ה"א). ודווקא מתוך מגוון רחב של דעות וסגנונות, ניתן להגיע לאמת "וכל התורה כולה נקראת שירה. ותפארת השיר היא כשהקולות משונים זה מזה וזהו עיקר הנעימות ומי שמשוטט בים התלמוד יראה נעימות משונות בכל הקולות המשונות זה מזה" (הקדמה לערוך השולחן).