מאת: נתן קוטלר

השאלה 

בסוגייתנו מובאת ברייתא שנאמר בה שהאילנות התלושים בעיר הנדחת אסורים בהנאה, אך האילנות המחוברים מותרים בהנאה. אולם "של עיר אחרת בין תלושין בין מחוברין אסור". 

הגמרא שואלת איזו עיר היא "עיר אחרת"? "אמר רב חסדא: יריחו. דכתיב 'וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ לַה'...וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ' (יהושע ו, יז-כו)". 

הגמרא מביאה ברייתא שהשבועה של יהושע כללה בניית יריחו מחדש וקריאתה על שם עיר אחרת וכן בניית עיר אחרת וקריאתה על שם יריחו. חיאל בנה עיר אחרת על שם יריחו ואעפ"כ נענש (רש"י ד"ה את יריחו). 

יש לברר מה בדיוק האיסור של יהושע לגבי יריחו? ה'ציץ אליעזר' מביא רשימה שלימה של מקורות מתקופת התנ"ך ומתקופת ימי הבית השני שיריחו היתה עיר מיושבת. ולא מצינו שנזהרו להימנע להתיישב שם: 

א. בשמואל ב' נאמר שדוד שלח את עבדיו לנחם את חנון בן נחש, אך בני עמון ביישו את עבדי דוד. "וַיַּגִּדוּ לְדָוִד וַיִּשְׁלַח לִקְרָאתָם כִּי הָיוּ הָאֲנָשִׁים נִכְלָמִים מְאֹד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שְׁבוּ בִירֵחוֹ עַד יְצַמַּח זְקַנְכֶם וְשַׁבְתֶּם" (שמואל ב' י, ה). אם כן, משמע שיריחו היתה כבר מיושבת עוד לפני מעשה חיאל[1].  

ב. בספר מלכים ב' נאמר מלכים ב שאליהו ואלישע היו ביריחו ושם היתה קבוצה של בני נביאים "וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ אֱלִישָׁע שֵׁב נָא פֹה כִּי ה' שְׁלָחַנִי יְרִיחוֹ וַיֹּאמֶר חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיָּבֹאוּ יְרִיחוֹ. וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִיחוֹ אֶל אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם ה' לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ וַיֹּאמֶר גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי הֶחֱשׁוּ" (מלכים ב' ב, ד-ה). 

ג. במשנה במסכת פסחים (נה, ב) נאמר "ששה דברים עשו אנשי יריחו, על שלשה מיחו בידם ועל שלשה לא מיחו בידם. ואלו הן שלא מיחו בידם: מרכיבין דקלים כל היום, וכורכין את שמע, וקוצרין וגודשין לפני העומר..." משמע שהיתה התיישבות ביריחו. 

ה'ציץ אליעזר' הביא עוד מקורות רבים שמהם מוכח שביריחו היה יישוב יהודי פעיל במשך שנים ארוכות. ולכן צריך להבין מדוע לא נזהרו מאיסור יהושע? 

הציבור יכול לבנות את יריחו 

ה'משך חכמה' מחדש שני חידושים: 

א. נבנית בחרם מותר לדור בה -  "ובעיר הנדחת כתוב 'לא תבנה עוד', נראה משום דיריחו, כיון שנבנית, שוב אם תיחרב מותר לבנותה. אבל בעיר הנדחת, תו אף אם תיבנה ותיחרב עוד, לא תיבנה גם אחר זה. כן נראה. ויעויין ירושלמי: כיון שנבנית - מותר לישב בה" (משך חכמה דברים פרשת ראה יג, יז וכן כתב בשו"ת זכרון יוסף חושן משפט ב[2]). 

ה'ציץ אליעזר' לומד מדברי ה'משך חכמה': "הרי למדנו מדברי גאון עולם זה הלכתא גבירתא שהאיסור על בניית יריחו היתה רק על מי שיקום ויבנותה בפעם הראשונה (ויטשטש עי"כ דמות מראית חורבנה כפי שנחרבה ע"י יהושע בנסי שמים גלויים) אבל לאחר מיכן אם כבר בנו אותה ונחרבה שוב מותר לבנותה, והרי ידוע שיריחו נבנית ונחרבה כבר כמה פעמים במשך הדורות, וא"כ שוב מותר שפיר לבנותה". 

ב. איש ולא ציבור – "ונראה דאמר יהושע "ארור האיש", ודייק "האיש" ולא הצבור, פירוש שאם הצבור כל ישראל אינם בכלל זה, כמו דאמר בספרא על חייבי כריתות (ויקרא ז, כא) "ונכרתה הנפש ההיא" - לא הצבור (ספרא שם). כן כאן שהצבור אינם בכלל זה. ואולי היו מותרים לכתחילה לעשות כן". 

השליטה ביריחו 

החידוש השני של ה'משך חכמה' משמעותי במיוחד שהרי יש חובה ליישב את ארץ ישראל ובמיוחד באזור ספר, שהרי יריחו היא שערי ארץ ישראל, לכן לא יעלה על הדעת להשאירה שוממה. וכן אפילו לגבי עיר הנדחת נאמר שעיר ספר לא נעשית עיר הנדחת "שמא ישמעו נכרים ויחריבו את ארץ ישראל" (סנהדרין טז, ב). 

אולם אדם פרטי אינו רשאי לבנות את יריחו, אך אם הציבור בונים זה מותר. ה'ציץ אליעזר' אומר על החשיבות השלטונית ביריחו: "עכ"פ נתברר לנו שאין משום איסור יהושע בכדי להחליש התשומת לב שיש לתת להתאמץ בכל מדת האפשרות שלא תשמט גם עיר חשובה זאת משלטונינו עליה בכיבוש והתיישבות (כמובן להחמיר שלא לבנותה כדמותה בחומה ודלתים)". 

הקדושה שביריחו 

במשנה במסכת תמיד נאמר: "מיריחו היו שומעין קול שער גדול שנפתח, מיריחו היו שומעין קול מגריפה, (מיריחו היו שומעין קול השיר), מיריחו היו שומעין קול בן ארזה מקיש בצלצל, מיריחו היו שומעין קול החליל, מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז, מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור, מיריחו היו שומעין קול השיר, מיריחו היה שומע קול השופר, וי"א: אף קולו של כ"ג בשעה שהוא מזכיר את השם ביה"כ. מיריחו היו מריחין ריח פיטום הקטורת, א"ר אלעזר בן דגלאי: עזים היו לאבא בערי המכוור, והיו מתעטשות מריח פיטום הקטורת" (ל, ב). יש לברר מדוע היה אפשר לשמוע ולהריח את הנעשה בבית המקדש דווקא מיריחו ולא במקומות אחרים הסמוכים לירושלים? 

הראב"ד אומר: "ומורי הרב החסיד ז"ל אמר דכל הנך דקתני שהיו נשמעין מיריחו מעשה נסים היו. ודוקא היה ביריחו נשמע ולא בשאר צדדים מפני שיריחו היתה כמו ירושלים מפני שהיא היתה תחלת כבוש א"י וכמו דתרומת דגן צריך לתרום כן נתרמה א"י עצמה ובשביל כך התרימה יהושע להיות קודש לפי' היא כמו ירושלים והיו נשמעין בה כל הנך דקתני כדי שירגישו בני אדם שביריחו יש כמו כן קצת קדושה כמו בירושלים ולפיכך באלה יותר משאר דברים מפני שכל אלו הדברים קול שער הגדול וצלצל וגביני כרוז הם תחלת עבודות המעמידים את הכהנים לעבודתם ולוים לדוכנם וגם קטורת הוא תחילת עבודת פנים ודי בהנך והאי דקא מסיק במסכת יומא דכה"ג משובח היינו לפי ראות בני אדם אבל כח שום אדם לא היה לשמוע קולו ביריחו אלא שנס היה והאי דלא קחשיב להו בכלל נסים הנעשים בבהמ"ק משום דמילי אבראי כמו קול ביריחו לא קא חשיב". 

אם כן, יריחו קשורה בקשר הדוק בל ינתק עם ירושלים וקדושתה. ה'ציץ אליעזר' כותב עובדה פלאית: "למקרא דברי רבנו הראב"ד אלה בשם מורו הרב החסיד ז"ל ישנה הרגשה בפנימיות הלב כאילו על כן גם בימינו אנו נכבשה יריחו יחד עם ירושלים (כפי שקרה כן במלחמת ששת הימים) כדי שיתעוררו בני ישראל וירגישו שישנו קשר של קדושה בין ירושלים לבין יריחו. 

[ומעניין הדבר שביריחו הקצו גם מקום מיוחד שגדול במדתו כמדת גדלו של הר הבית בירושלים, וכדאיתא בספרי (במדבר י' - ל"ב): אמרו כשהיו ישראל מחלקים את הארץ הניחו דושנה של יריחו ת"ק אמה על ת"ק אמה [אמרו] כל מי שיבנה בית הבחירה בחלקו יטול דושנה של יריחו וכו' עיין שם. ונדמה שקלע אל האמת בשו"ת זכרון יוסף שם שמבאר שמשום כך ייחדו כמדה הזאת מפני שהרי יחסר לשבט אשר יבנה בה"מ בחלקו ת"ק אמה על ת"ק אמה מנחלתו, ע"כ הוצרכו ליתן לו תמורתם דושנה של יריחו שהי' ג"כ ת"ק אמה על ת"ק אמה כמו הר הבית ע"ש].

וכל זה כאילו ללמדנו בא שלא נשמיט יריחו מתחת ידינו כשם שברור שלא נשמיט בע"ה מתחת ידנו ירושלים עיר קדשנו ותפארתנו, עדי נזכה לחזון אחרית הימים (במיכה ד') שהר בית ה' יהיה נכון בראש ההרים, ומציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". 

דבריו של ה'ציץ אליעזר' מהדהדים את דברי הרצי"ה ב'מזמור י"ט למדינת ישראל' כאשר תיאר את תגובתו להחלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 י"ז כסלו תש"ח) על חלוקת הארץ והקמת מדינת ישראל בחלקה המערבי: "לפני י"ט שנה, באותו לילה מפורסם, בהגיע ארצה החלטתם החיובית של מושלי אומות-העולם לתקומת מדינת ישראל, כשכל העם נהר לחוצות לחוג ברבים את רגשי שמחתו לא יכולתי לצאת ולהצטרף לשמחה. ישבתי בדד ואדום כי נטל עלי. באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה, כי אכן נתקיים דבר ד' בנבואה בתרי עשר - "וְאֶת אַרְצִי חִלֵּקוּ" (יואל, ד', ב')! איפה חברון שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה שכם שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה יריחו שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה עבר הירדן שלנו?! איפה כל רגב ורגב? כל חלק וחלק, של ארבע אמות של ארץ ד'?! הבידינו לוותר על איזה מילימטר מהן? חלילה וחס ושלום!" 

נציין שהרצי"ה אמר את הדברים שלושה שבועות בלבד לפני מלחמת ששת הימים, ביום העצמאות תשכ"ז. וכן נציין שבאותו הזמן שהרצי"ה אמר את הדברים בישיבת 'מרכז הרב', כ500 מטר בלבד משם הושמעה ב'בנייני האומה' הכמיהה בין היתר לחזור ליריחו בשיר 'ירושלים של זהב' מאת נעמי שמר. זהו השיר שעורר געגועים לירושלים השלימה. בבית השני בשיר, מופיעה קינה על היעדרה של נוכחות יהודית בעיר העתיקה בירושלים: "איכה יבשו בורות המים / כיכר השוק ריקה // ואין פוקד את הר הבית / בעיר העתיקה // ... ואין יורד אל ים המלח / בדרך יריחו//". 

חז"ל מלמדים אותנו שיריחו היא המפתח של ארץ ישראל "אמר ר' שמואל בר נחמני יריחו היתה נגרה של ארץ ישראל, אמרו אם יריחו נכבשת כל הארץ נכבשת" (מדרש תנחומא פרשת בהעלותך סימן יח). השליטה של עם ישראל ביריחו, היא השליטה בשערי ארץ ישראל. 

[1] ראיה זו נדחתה בשו"ת זכרון יוסף (ר' יוסף בן ר' מנחם מנדל שטיינהרט חי בגרמניה לפני כ300 שנה) חושן משפט סימן ב: "י"ל דהא דקאמר שבו ביריחו היינו בדושנה של יריחו שהי' דרים שם בני יונדב בן רכב באוהלים שהרי לא בנאו להם בתים רק הי' יושבים באוהלים כדכתיב בירמי' סי' ל"ה ומפני שהי' האנשים נכלמי' לא הי' יכולים לדור בשום עיר מפני הבושה זולת לישב באוהלים עם בני קיני חותן משה וע"כ שלח להם דוד המלך ע"ה שישבו דוקא ביריחו עד יצמח זקנם".  

[2] וראה: רד"ק מלכים א'  טז, לד: "ואחר שנבנתה לא נאסרה ישיבתה כי החרם היתה שלא תבנה כמו עיר הנדחת והבונה אותה עובר בחרם והוא נענש כאשר דבר יהושע".