במשנה נאמר "ההולכין לתרפות - אסורין לשאת ולתת עמהם" (כט, ב).
מהי "תרפות"?
בירושלמי מופיעות שתי דעות: "מאן דאמר תרפות תרפים ומאן דמר תרבות תוריבס" (ע"ז ב, ג). לפי הדעה הראשונה מדובר בעבודה זרה, כפי שנאמר "וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ" (בראשית לא, יט ראה רש"י).
רבינו חננאל מסביר את הדעה השניה: "תרפות מלשון תרבות אנשים חטאים ומלשון תריבם כלומר המטילין מריבה". לפי זה, המטיל מריבה בין אנשים דומה למי שעובד עבודה זרה.
בסוגייתנו שמואל אומר שהסיבה שאסור לשאת ולתת עם עובד כוכבים שהולך לתרפות היא "דאזיל ומודי קמי עבודת כוכבים", הוא יתלה בעבודה זרה את הצלחתו בעסקים ובעובדה שיהודי צריך לו (רש"י ו, ב ד"ה כולה).
שמואל מציין שבדרך חזרה של העובד כוכבים מתרפות, אין צורך לחשוש מכך, כי אין קשר סיבתי בין הצלחתו לעבודה זרה. אך מה הדין לגבי ישראל שהולך לתרפות?
שמואל אומר רעיון משנה חיים: "ישראל ההולך לתרפות - בהליכה מותר, דלמא הדר ביה ולא אזיל, בחזרה אסור, כיון דאביק בה מהדר הדר אזיל". אפילו כאשר יהודי הולך לעבוד עבודה זרה, אנחנו אומרים שבכל שעה ושעה הוא מסוגל לחזור בו ולשוב בתשובה (שו"ת מהרי"ק סימן קס).
ר' צדוק הכהן מלובלין כותב שקיימת בעולם התעוררות תמידית לשוב בתשובה שלא נפסקת אף פעם הנקראת 'בת קול' האומרת "שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים": "ובת קול יוצא בכל יום שובו וכו' וידוע דהם ההרהורי תשובה שנופלים בלב כל אדם מי שזוכה להיות לבבו פנוי לשמוע אותו קול המעוררו, וזה ההתעוררות לא פסיק לעולם" (תקנת השבין יב, ד).
יש לברר מה מהות הבת קול המעוררת את האדם לשוב?
ר' צדוק מלמדנו אותנו חידוש גדול על כח הנבואה. הנבואות של הנביאים לא פעלו רק לשעתם, אלא הם עדיין ממשיכים לפעול גם בימינו "נבואה שהוצרכה לדורות – נכתבה" (מגילה יד, א). דברי הנבואה של ירמיהו "שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים" (ג, יד) מהדהדים בכל יום ויום בלב של כל יהודי וקוראים לו לשוב. "וכל דיבוריו יתברך מפי נביאיו שנכתבו בתנ"ך הם פועלים לדורות עולם בכל הנפשות מישראל בכל דור ודור להוליד בלבבם הרהורי תשובה והתעוררות לשוב, וה' יתברך מבטיח דלא ישוב ריקם דסוף כל ישראל לשוב באמת" (תקנת השבין שם).
אם נחזור לסוגייתנו - שמואל מלמדנו שיש חזקה שכל יהודי יקשיב להתעוררות התמידית לשוב בתשובה "דלמא הדר ביה ולא אזיל". החזקה הזאת גדולה כל כך עד שההלכה מתירה לשאת ולתת איתו למרות שמצהיר שהולך לתרפות. ההלכה מאמינה בטוב הפנימי שבכל יהודי שבוודאי יתעורר בדרך ויגרום לו לחשב מסלול מחדש.
"המוסר הפנימי צועק הוא בקרבו של אדם: בן אדם, שובה מעוונותיך" (אורות התשובה יג, ח).
