בסוגייתנו מופיעות שתי גזרות של חכמים: איסור שתיית משקים שנתגלו ואיסור חלב עכו"ם. האם הטעם של הגזרה משפיע על תוקף הגזרה?
איסור "גילוי" בימינו
חכמים אסרו לשתות משקין מגולים וירקות שיש חשש שנחש הטיל בהם את ארסו (משנה תרומות ח, ד-ו; רמב"ם הל' רוצח ושמירת הנפש יב, ב-ג).
אך השאלה היא מה הדין במקומות שנחשים אינם מצויים?
התוספות כתבו "ואנו שאין נחשים מצוין בינינו אין לחוש משום גלוי ואין לומר דדבר שבמנין הוא וצריך מנין אחר להתירו כי ודאי הוא כשאסרו תחלה לא אסרו אלא במקום שהנחשים מצוין" (תוספות ע"ז לה, א ד"ה חדא קתני; תוספות ביצה ו, א ד"ה והאידנא).
כך נפסק בשולחן ערוך "משקים שנתגלו, אסרום חכמים דחיישינן שמא שתה נחש מהם והטיל בהם ארס. ועכשיו שאין נחשים מצויים בינינו, מותר" (יו"ד קטז, א).
אולם ר' ישראל משקלוב מביא בשם רבו הגר"א: "ורבינו הגאון ז"ל הי' נזהר מאד בחו"ל בכל דיני גלוי מטעמו ונימוקו שצריך ליזהר בכל דברי רז"ל אך שבטל הטעם שגילו כי לא גילו רק טעם א' והעלימו הרבה טעמים נעלמים וכמ"ש בצוואת ר"א הגדול טעם אחר סכנה בגילוי המשקים בכ"מ. ובפרט בא"י דשייך הטעם דמצוי נחשים צריך ליזהר" (פאת השולחן בית ישראל הל' א"י ב, לב).
אם כן, אפילו כאשר אנו חושבים שאנו יודעים את הטעם, עלינו להאמין שמעבר לטעמים הנגלים, ישנם טעמים נסתרים שחכמים לא גילו לנו.
חלב עכו"םבמקום שאין בהמות טמאות
חז"ל גזרו על איסור חלב עכו"ם "ואלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואין איסורן איסור הנאה: חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו" (עבודה זרה לה, ב).
בפשטות האיסור הוא מהחשש שמא הנכרי ערבב את החלב מבהמות טהורות עם חלב מבהמות טמאות (רמב"ם מאכלות אסורות ג, יג). אולם יש שביקשו להקל ולטעון שאם אין בהמות טמאות בעיר, חלב נכרי מותר (פרי חדש יורה דעה סימן קטו).
וכן, יש אחרים שהקלו אם יש וודאות שמאימת השלטונות הנכרי לא ערבב את החלב עם חלב בהמות טמאות, החלב מותר (ראה: שו"ת אג"מ יו"ד ח"א סי' מז. אך שם ח"ב סי' לה סייג את דבריו שראוי לבעלי נפש להחמיר ובפרט לתלמידי ישיבות).
ברם, ה'ערוך השולחן' התנגד בנחרצות להיתר הראשון וכתב שאפילו במקומות שבהמות טמאות אינן מצויות, או ישראל לא היה נוכח בשעת החליבה, חלב נכרי אסור (יו"ד סי' קטו סע' ה).
זאת ועוד, ה'ערוך השולחן' מביא סיפור נוקב שבאמצעותו מוכיח שיש לחכמים טעמים נסתרים לגזירה, ולכן אין לנסות להתיר במקום שיש גזירה:
"וליתר שאת אברר לך איך שכל דברי רבותינו הקדושים הם כגחלי אש מה שהתוודה לפני בלב נשבר בהיותי יושב על כסא הוראה בעיר פלונית שאחד מהבע"ב החשובים דשם היה נוהג היתר בדבר בהיותו חוץ לביתו בעיר הגדולה במדינה וישב תדיר בשם לעסקיו והוא ועוד אורחים בשתותם חמים בבוקר בבוקר היו קונים חלב שמן שקורין סמאנ"ט אצל חנוני אינו יהודי שכנגד אכסניא שלהם.
ופעם אחת התחילו לחקור ביניהם מאין לוקח החנוני הקטן זה כל כך חלב שמן והלך הוא להחנוני ושאלו וא"ל החנוני אני קונה באיטליז של בשר הרבה מוח של הבהמות וממחה אותם עם הרבה חלב ומבשלם ביחד וזה הוא השמנונית.
אז נפלו כולם על פניהם על חטאם הגדול שאכלו טרפות ובשר בחלב והבעה"ב התודה לפני וצעק בקול כמה גדולים דברי חכמים ובאמת כך מקובלני שכל גזירת חכמים לבד טעמם הנגלה יש עוד הרבה טעמים כמוסים שלא גילו אותם והשומע ישא ברכה מאת ד' וישולם גמולו בזה ובבא" (שם סעיף ו).
