כהן משוח מלחמה: רב צבאי או גנרל? - מסכת הוריות יג, א
כהן משוח מלחמה: רב צבאי או גנרל? - מסכת הוריות יג, א
מאת: נתן קוטלר
ישנה מצוה למנות 'כהן משוח מלחמה' (להלן: הכהן המשוח) במלחמת רשות ובמלחמת מצוה.
יש לברר מה היה תפקידו של הכהן המשוח? האם הוא רק היה מדבר אל העם לחזק את רוח הלחימה או שהיה גם יוצא למלחמה עצמה?
***
שיטות שהכהן המשוח היה יוצא למלחמה
בסוגייתנו הגמרא דנה בדיני קדימויות, בשאלה: מי מקבל עדיפות להצלה; הכהן משוח מלחמה, או הסגן? הגמרא אומרת: "משוח מלחמה קודם לסגן".
התוס' רא"ש מסביר מדוע יש להציל קודם את המשוח מלחמה: ופשיטא ליה לענין החיותו משוח מלחמה קודם לפי שהוא ראש ערכי מלחמה, וחיי ישראל תלויין בו.
ובסוגיא המקבילה במסכת נזיר (מז, ב) נאמר: "והתניא משוח מלחמה קודם לסגן, אמר מר זוטרא לענין חיותו משוח מלחמה עדיף. מאי טעמא? דתלו ביה רבים". רש"י אומר: "דתלו ביה רבים – דעביד מלחמה בשביל רבים".
ניתן להסיק מדברי התוס' רא"ש ורש"י שהכהן משוח מלחמה לא רק דיבר אל העם, אלא היה למעשה גם המצביא במלחמה.
שיטות שהכהן המשוח לא היה יוצא למלחמה
המרדכי דן בשאלה האם גט על תנאי פוסל לכהונה. במהלך הדיון, המרדכי כותב:
"אמנם אין להביא ראיה מ'כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו' (שבת נו, א) דהא גם כהנים היו עמהם ולכל הפחות צריך להיות עמהם כהן אחד הקורא 'מי האיש הירא ורך הלבב' דאם כן מה שאל התלמוד פ"ק דקדושין 'כהן מהו ביפת תואר?' (קידושין כא, ב) תיפוק ליה דכהן היה במלחמה, דגם כהן משוח היה במלחמה. אלא ודאי לא קאי עליה דשמא היה חוזר לביתו ולא היה נכנס בעורכי המלחמה גם בנדון זה לא תפשוט" (גיטין סוף פרק 'מי שאחזו' סעיף תלב).
המרדכי אומר שאפילו אם נאמר שהכהן המשוח היה במלחמה, אי אפשר להוכיח מכאן שהיה נותן גט כריתות לאשתו, משום שייתכן וכל תפקידו הסתכם בהקראת 'מי האיש הירא ורך הלבב' ולא ברור אם היה נלחם ממש.
ולכן, נראה מדברי המרדכי שאי אפשר להביא ראיה מכהן משוח מלחמה לרב צבאי לעניין השתתפות במלחמה עצמה.
כמו כן, הרב שמריהו אריאלי מדייק מהרמב"ם בהלכות מלכים (ז, א) וכן מספר המצוות (עשה קצא) שרק הזכיר שהכהן המשוח צריך לדבר אל העם ולא הזכיר שצריך גם להשתתף במלחמה (משפט המלחמה עמ' ק).
אמנם ניתן לדון בשיטות המרדכי והרמב"ם האם כהן המשוח משתתף או לא משתתף במלחמה, שהרי המרדכי הסתפק בכך וכתב בלשון 'שמא' ואילו הרמב"ם פשוט לא התייחס לכך.
אולם, אולי השיטה הנחרצת ביותר בעניין זה, היא שיטת רבינו יונה שכותב שהכהן המשוח לא משתתף בכלל במלחמת מצווה:
"דבמלחמת מצוה ליכא משוח, דלא אשכחן משוח מלחמה אלא בפרש' ודברו השוטרים (דברים כ), ובמלחמת מצוה לא היו צריכים לשוטרים, ואף אותם דברים של שוטרים כהן משוח היה אומר להם בתחלה...וכיון שלא היו צריכים לכך, במלחמת מצוה לא היה שם משוח מלחמה" (סנהדרין טז, א).
חשוב לציין שישנו הבדל גדול בין שיטת המרדכי והרמב"ם לבין שיטת רבינו יונה: לפי השיטה הראשונה תפקידו של הכהן המשוח לא מצטמצם בהחזרת הירא ורך הלבב במלחמת הרשות, אלא גם לחזק את הרוח הלחימה של הלוחמים במלחמת מצוה. אך לפי השיטה השניה תפקידו של הכהן המשוח מצטמצם במלחמת הרשות בלבד.
***
"דתלו ביה רבים" – חיזוק רוח הלחימה
לפי השיטות שכהן המשוח לא היה יוצא למלחמה, יש לברר כיצד יסבירו את הגמרא בהוריות ובנזיר שהכהן המשוח קודם לסגן "מאי טעמא? דתלו ביה רבים". מדוע הרבים תלויים בו אם הוא לא יוצא למלחמה?
ניתן לפרש שהכהן המשוח היה אחראי על הרמת רוח הלחימה ותפקיד זה כל כך חיוני ללחימה, עד שהגמרא אומרת עליו "דתלו ביה רבים". כך הסיק הרב משה צבי נריה: "כל כך העריכו את השפעתו של משוח מלחמה על רוח הלוחמים, עד שאמרו 'דתלו ביה רבים'" (צניף מלוכה, עמ' 199).
לפי שיטות אלו, תפקיד חשוב זה משפיע על רוח הלוחמים עוד בשטחי הכינוס ודבריו היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב ונותנים להם כח גם כאשר הלוחמים יצאו למלחמה.
