במשנה בתחילת הפרק נאמר: "דיני נפשות - גומרין בו ביום לזכות, וביום שלאחריו לחובה. לפיכך אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב" (לב, א).
בסוגייתנו (לה, א) מופיע דיון בשאלה מדוע אי אפשר לדון בערב שבת או בערב יו"ט?
הגמרא מעלה אפשרות לדון בערב שבת ולגמור את הדין ביום ראשון, אך הגמרא דוחה אפשרות זאת ואומרת "מינשו טעמייהו [=יישכחו הטעמים]" יעברו יומיים והדיינים עשויים לשכוח את הסברות והטעמים שהיו להם לזכות את הנידון או לחייבו.
אך קשה הרי הדיינים היו יכולים לעיין בפרוטוקול שסופרי הדיינים היו כותבים ולהיזכר!
הגמרא אומרת: "אף על גב [=למרות] דשני [=ששני] סופרי הדיינין עומדים לפניהם, וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין - נהי דבפומא כתבין, ליבא דאינשי - אינשי, [=אמנם הסופרים כותבים את הדברים שהיו בפי הדיינים, אך הסברות שבלב הדיינים אינן נכתבות ולכן הן עלולות להישכח] הלכך לא אפשר".
ייתכן וניתן לכתוב כל מילה שהדיינים אמרו, אך אי אפשר לכתוב את כל הכוונות והסברות שלהם.
הטעמים הגנוזים בכתב
הרב קוק כותב שאמנם בדרך כלל לא ניתן לבטא בכתב את כל הכוונות והטעמים הפנימיים שבלב, אך תלמיד חכם יודע לגנוז בתוך הכתב את הכוונות והטעמים הפנימיים שבלבו.
"והנה אין שום ספק בדבר, שאף על פי שאין בינת הלב הפנימית מתגלה בכתב, ובכל זאת יש בודאי בתוך הכתב אשר כתב איש חכם, השפעה גנוזה מיסוד הטעם הפנימי שבלב, אותו טעמא דליבא [=טעם הלב]. ובודאי שהערך של אותו הטעם הגנוז במעמקי הלב, גדור ונעלה לאין חקר" (הסכמות הראי"ה עמ' 24-25).
כיצד ניתן לגלות את הטעמים הגנוזים שנכתבו על ידי תלמיד חכם?
דברי תורה מתעלים בארץ ישראל
ה'חתם סופר' שלח פעם תשובה הלכתית לארץ ישראל ובסופה כתב את הדברים הבאים: "ואולי לכשיגיעו הדברים לארץ נכונה [=ארץ ישראל] יתעלו ויתקדשו פי שנים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה" (שו"ת חת"ס יו"ד סי' רלג).
הרב קוק מביא את דברי ה'חתם סופר' וכותב: "ושיחת קודש זו ודאי צריכה תלמוד, ואנו למדים ממנה שאור התורה היוצא מפי תלמיד חכם גדול בארצות הגולה, בהיותם מתקבלים בקודש, מוסיפים הם אורה וצהלה, וסגולת קודש מאירה בהם באור תורה, בתוספת ברכה" (הסכמות הראי"ה עמ' 25-26).
יש לשאול איך ניתן להבין שהתשובה ההלכתית של החת"ס תתעלה כאשר תגיע לארץ ישראל? איך קדושת ארץ ישראל משפיעה על הבנת דברי התורה?
הטעמים הפנימיים שבלב מתגלים בארץ ישראל
בתשובה ההלכתית שה'חתם סופר' כתב ושלח לארץ ישראל, גנוזים טעמים פנימיים ועמוקים. ניתן לגלות את הטעמים הגנוזים על ידי קדושת ארץ ישראל. יש בכוחה של ארץ ישראל לחשוף את הצפונות והפנימיות שבכל דבר ובפרט בדברי תורה.
וכך מלמדנו הרב קוק "וטעם זקנים זה הוא יסוד החן והחכמה, המופעת על אורה של תורה, שהיא עלולה להתברך, מיסוד הקודש של אוירא דארץ ישראל המחכים (רבי זירא ב"ב קנח, ב).
ונמצא שהתקבלות הדברים בארץ חמדה, וביחוד בעיר קדשנו ותפארתנו, תתן פריה פרי קודש הילולים להזריח יותר את האור הצפון בלב חכם, לב המחבר, גם מאותו החלק הצפון אשר אין בכח העין לגלות את מעמקי הלב והגיון הבינה, אשר חכו כין הטוב ההולך למישרים" (הסכמות הראי"ה שם השווה: שו"ת דעת כהן סי' קעח).
ולכן, עכשיו מובנים דברי החת"ס שכתב בסוף תשובתו "ואולי לכשיגיעו הדברים לארץ נכונה [=ארץ ישראל] יתעלו ויתקדשו פי שנים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה". ישנן סברות שהן נעלמות אך בארץ ישראל הן מתגלות. בארץ ישראל ניתן לגלות לא רק את מה שהחת"ס כתב, אלא גם את מה שהוא התכוון להגיד בטעם הפנימי של הלב.
ארץ ישראל חושפת את הפנימיות
מתוך הסברו של הרב קוק בדברי החת"ס למדנו יסוד גדול – כוחה של ארץ ישראל הוא לחשוף את הפנימיות שבכל דבר. יסוד זה אורג את תכונותיה של ארץ ישראל למארג שלם אחד שהמשותף לכולם הוא חשיפת הפנימיות:
ארץ ישראל חושפת את הקדושה שבפירות (ראה: ב"ח או"ח סי' ר"ח).
ארץ ישראל הופכת את הרע לטוב ואת המקולקל לברכה (ראה: עולת ראיה חלק א עמ' מ).
ארץ ישראל חושפת את הקודש שבחול ולכן העיסוק בחול בארץ ישראל הינו מצוה והאדם מתעלה על ידי כך ברוחניות (חידושי חת"ס מסכת סוכה ל"ו, א').
ארץ ישראל חושפת את הפנימיות והטוב בעם ישראל ולכן כמו משל הכרם של הכוזרי, רק בארץ ישראל עם ישראל יכול לממש את ייעודו בעולם (כוזרי מאמר ב סעיף יא ואילך).