מאת: נתן קוטלר
הרב משה פיינשטיין מביא בהקדמתו את הסיפור בסוגייתנו על משה רבינו שעלה למרום: "אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו: רבש"ע, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות".
הרב פיינשטיין שואל מספר שאלות: מהם הכתרים הללו שנקשרו לאותיות ומה תפקידם? וכן מהי כוונת משה רבינו ששאל את הקב"ה "מי מעכב על ידך"? באיזה עיכוב מדובר?
בתשובתו מתייחס הרב פיינשטיין לשאלה גדולה הנוגעת לפסיקת הלכה: מי יכול להתיימר שהוא מסוגל לפסוק את ההלכה? והרי השכל האנושי יכול לטעות והאדם עלול לפסוק ההפך מכוונתו של הקב"ה! הרב פיינשטיין אומר שזו בדיוק סמכות חכמים. כאשר נאמר שהקב"ה קשר כתרים לאותיות, הכוונה היא שהקב"ה עשה את אותיות התורה למלכים. כשם שלמלכים יש את הסמכות על מדינתם, כך למלכי רבנן [1] יש את הסמכות על התורה.
הקב"ה נתן לחכמים את היכולת לפרש את התורה לפי השכל האנושי. אם החכמים יכריעו בשאלה הלכתית לפי הרוב, אפילו אם ההכרעה היא בניגוד לאמת הטהורה ואינה לפי כוונת הקב"ה – ההלכה תהיה לפי הכרעת חכמים. הקב"ה רצה שהדרך שבה החכמים יבינו את אותיות התורה היא תהיה הדרך המכריעה.
"ונמצא שאותיות התורה הם מלכים שעושין כפי מה שמשמע מהתורה לחכמי התורה אף שאולי לא היה זה כהבנת השם יתברך".
עומק העניין הוא שלמרות שהאותיות של התורה מלכתחילה ניתנו לפי האמת האלוקית, אך ברגע שחכמים מכריעים את ההלכה, אותיות התורה 'מתיישרות' לפי הכרעת חכמים.
מכאן יוצא שאם חכמים 'טעו' בהבנת ההלכה, זו אינה טעות כי ההלכה נקבעת לפי חכמים ולא לפי האמת האלוקית המקורית, כי מאז שניתנה תורה - "לא בשמיים היא".
משה רבינו שאל את הקב"ה "מי מעכב על ידך" ועלינו לברר מה הכוונה בשאלה זו? הרב פיינשטיין מסביר שמשה שאל את הקב"ה מדוע הוא נתן לאותיות התורה להיעשות מלכים? מדוע הקב"ה נתן את האפשרות שתהיה אמת אנושית בתורה לפי הכרעת חכמים, שאולי אף תהיה מנוגדת לאמת האלוקית? מי מעכב שתהיה רק אמת אלוקית אחת?
"והשיב הקב"ה משום שעל ידי זה ידרשו רבי עקיבא וכל החכמים תילין של הלכות שהוא הגדלת תורה ממעט הנכתב והנמסר, ולכתוב הרבה כל דבר בפרט אין קץ שהתורה היא בלא קץ וגבול".
המפגש בין השכל האנושי לבין התורה מוליד אינסוף אפשרויות להבין את התורה. הערך להגדלת התורה הוא ערך עצמי ועילאי "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיהו מב, כא).
[1] רבנן נקראו מלכים – ראה: גיטין סב, א.
