לא מפסידים רוחניות כאשר דואגים לזולת - עבודה זרה לה, ב
לא מפסידים רוחניות כאשר דואגים לזולת - עבודה זרה לה, ב
מאת: נתן קוטלר
בסוגייתנו נאמר: "דרש רב נחמן בריה דרב חסדא, מאי דכתיב: לריח שמניך טובים, למה ת"ח דומה? לצלוחית של פלייטין, מגולה ריחה נודף, מכוסה אין ריחה נודף; ולא עוד, אלא דברים שמכוסין ממנו מתגלין לו, שנאמר: עלמות אהבוך, קרי ביה עלומות".
רש"י פירש: "מגולה ריחה נודף - והיינו דכתיב שמן תורק שמך כשמגלין אותה ומריקין שמנה כלומר כשאתה מלמד תורה לתלמידים אז יצא לך שם. מתגלין לו - מעצמן בלא טורח כשהוא מלמדן".
רש"י נוגע במתח בין השאיפה לגדול ולהעמיק בתורה לבין המסירות והאחריות ללמד את התלמידים. ומסביר שלא זו בלבד שאין סתירה בין השתיים, אלא אדרבה עצם המפגש עם התלמידים מוליד חידוש בעולם שהרי "אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש" (חגיגה ג, א). דוקא בגלל שהרב מלמד את תלמידיו, הוא מגלה דברים שמכוסין ממנו.
בגמרא בעירובין נאמר "רבינא אמר: בני יהודה דגלו מסכתא - נתקיימה תורתן בידם, בני גליל דלא גלו מסכתא - לא נתקיימה תורתן בידם" (נג, א). משמע מדברי הגמרא שהיכולת 'לגלות את המסכת' מביאה לידי כך שהתורה תתקיים בידינו.
רש"י מביא שני פירושים - הפירוש הראשון הוא: "דגלו מסכתא - למדו לאחרים, כך שמעתי". כאשר מלמדים את התורה לאחרים, התורה מתקיימת בידינו.
רש"י מביא פירוש נוסף: "לישנא אחרינא: מפרשין שמועותיהן ומדקדקים בטעמו של דבר עד שמתיישב בלבן".
ראיתי שהרב משה צוריאל זצ"ל חיבר יחד את שני הפירושים של רש"י וכתב הסבר נפלא "נוכל לומר "הא בהא תליא". המזקיק את עצמו לבאר דברי תורתו לאחרים (לפי פירוש הראשון ברש"י), מתבהרים לו לעצמו הדברים יפה יפה (ולפי פירוש שני ברש"י). וזהו "גלי (=פני) מסכת" (אוצרות התורה עמ' 78).
ה'חתם סופר' התייחס למתח בין ללמוד לבין ללמד: "ולא עוד אלא דברים שמכוסים ממנו מגלים לו דהס"ד [היה עולה על דעתך] כיון שמכלה זמנו להבין לתלמידים מפסיד בלימוד עצמו ואפילו דברים המגולים מתכסים ממנו קמ"ל [זה בא ללמדנו] אפילו המכוסים מתגלים לו" (ראה גם תורת חיים ע"ז לה, ב).
ה'חתם סופר' מלמדנו רעיון יסודי במשנתו: לא מפסידים רוחניות כאשר דואגים לזולת. למרות שהרב היה יכול להשיג השגות רוחניות גבוהות יותר בלימוד עצמי, הרב לא מפסיד מכך שהוא מלמד תלמידים ברמה הרבה נמוכה יותר ממנו, אלא אדרבה הוא מתגדל מכך "ולא עוד, אלא דברים שמכוסין ממנו מתגלין לו".
[נציין של'חתם סופר' יש שיטה סדורה ביסוד זה המופיעה בכמה מקומות מכתביו - ראה פיתוחי חותם הקדמה לשו"ת חתם סופר; תורת משה וירא ד"ה כי ידעתיו וראה בספרי הקדמות לאמונה: צוהר להקדמות הפוסקים ח"א פרק י"ב: שו"ת חתם סופר: אין מפסידים רוחניות כשדואגים לרוחניות הזולת].
