החפץ חיים היה עד להתעוררות הגדולה של יהודי רוסיה במסגרת העליה הראשונה לארץ ישראל. במכתב מיוחד ששלח לבנו, הרב אריה ליב הכהן הוא משער שהימים הם ימי עקבתא דמשיחא "וכי פקד ה' את עמו, ואפשר הוא אתחלתא דקיבוץ גלויות, שהוא קודם ביאת המשיח".
הוא כותב שאילו היה ביכולתו היה קונה קרקע ועולה לארץ ישראל. ועוד כותב שאם יהיה קיבוץ גלויות צריך לבנות את בית המקדש ומזבח ולהקריב קרבנות. "והלא כהנים אנחנו, ועלינו להקריב קרבן! ואיך נקריב אם אין אנו יודעים בחלק קדשים מאומה?"
מסקנתו של החפץ חיים היא שצריך ללמוד קדשים בעיון "ועל כן בני, הוחלט אצלי לכבוד השם ללמוד בעיון סדר קדשים". וכך החל ה'חפץ חיים' באחד ממפעלי חייו של כתיבת ספרים חשובים ויסודיים על קדשים, ייסוד כולל מיוחד ללימוד קדשים בראדין ועידוד תלמידי חכמים לעסוק בתחום.
הרמב"ם, בהקדמתו למסכת זבחים, מקונן על מיעוט הלימוד בענייני הקרבנות "שדבר זה כלומר הקרבנות כבר אבד בעונותינו שרבו, ואין מעיינים בו כי אם מעטים מבני אדם...והרי רוב התלמידים אינם יודעים מן הקרבנות אפילו מה שנאמרו בו מקראות מרובים".
החפץ חיים כותב שכולם חייבים לדעת הלכות קדשים, ובפרט הכהנים. בתחילת בנין הבית השני, הנביא חגי בדק את בקיאות הכהנים: "כֹּה אָמַר ה' צְבָ-אוֹת שְׁאַל נָא אֶת הַכֹּהֲנִים תּוֹרָה לֵאמֹר" (ב, יא). רש"י פירש: "שמא שכחו בגלות הלכות קודש וטומאה וטהרה". הכהנים אמנם השיבו על שאלה בהלכות טומאה וטהרה (בדין רביעי בקודש), אך נחלקו רב ושמואל בשאלה האם בתשובתם "אישתבש כהני [טעו הכהנים]" (פסחים יז , א)?
לאחר מכן מושמעת כלפיהם בקורת על כך שלא ידעו את התורה כראוי "וַיַּעַן חַגַּי וַיֹּאמֶר כֵּן הָעָם הַזֶּה וְכֵן הַגּוֹי הַזֶּה לְפָנַי נְאֻם ה' וְכֵן כָּל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וַאֲשֶׁר יַקְרִיבוּ שָׁם טָמֵא הוּא" (חגי ב, יד). רש"י כותב "כן העם הזה - כמו שאתם טועים בזו כן אתם טועים בכמה הלכות. ואשר יקריבו שם - אם לא יתנו לבם ללמוד".
החפץ חיים מסיק מכך "ומזה נוכל לידע גם כעת בודאי כשנזכה שיגיע הקץ יצווה הקב"ה לשאול את הכהנים דברים הנוגעים לכהונתם וכמה בושה וכלימה יגיע לנו אז כשלא נדע מה להשיב כי באמת לפי מה שנתרחקנו כעת מלימוד הסדר הזה של שחיטת קדשים אף הדברים המפורשים בקרא ג"כ כזר נחשב לנו ולא נדע להשיב אם לא נכין עצמנו מתחלה לזה".
ה'חפץ חיים' כותב בהקדמתו ל'לקוטי הלכות' שאמנם סדר קדשים אינו נוגע להלכה למעשה בזמן הזה, "מכל מקום הלימוד בהן הוא נעלה מאוד מאוד".
ובהקדמתו לספר 'אסיפת זקנים' על מסכת זבחים שהלימוד בענייני המקדש מביא לבניית בית המקדש: "הנה ידוע מחכמינו ז"ל שהפליגו מאוד את לימוד עניני העבודה שהיה בזמן המקדש שהקב"ה מעלה זה כאילו הקריב הקרבנות ממש וגם מקרב בזה את הגאולה". בדברי הימים נאמר: "הִנֵּה אֲנִי בוֹנֶה בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹקָי לְהַקְדִּישׁ לוֹ לְהַקְטִיר לְפָנָיו קְטֹרֶת סַמִּים וּמַעֲרֶכֶת תָּמִיד וְעֹלוֹת לַבֹּקֶר וְלָעֶרֶב לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וּלְמוֹעֲדֵי ה' אֱלֹקֵינוּ לְעוֹלָם זֹאת עַל יִשְׂרָאֵל" (ב' ב, ג).
המילים "לְעוֹלָם זֹאת עַל יִשְׂרָאֵל" מלמדות אותנו רעיון משנה חיים: מצות הקרבנות מוטלת לעולם על ישראל ואיננה תלויה בזמן (רד"ק). אך יש להבין, מה משמעות הדברים כאשר בית המקדש אינו קיים?
חז"ל מלמדים אותנו "לְעוֹלָם זֹאת עַל יִשְׂרָאֵל - א"ר גידל אמר רב: זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן; ורבי יוחנן אמר: אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה, מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם" (מנחות קי, א).
לפי רבי יוחנן גם כאשר בית המקדש אינו קיים, ישנה חובה נצחית לעסוק במצות הקרבנות "לְעוֹלָם".
ה'חפץ חיים' כותב שהחשיבות בעיסוק בקדשים גדולה פי כמה וכמה בתקופתו כי לפי כל הסימנים בניין בית המקדש מתקרב. "ובפרט לפי גודל מצוקות הזמן שמצוי כעת בעולם בעו"ה כמעט נתקיימו כל הסימנים שהזכירו חז"ל בעת קירוב הגאולה...ועל כן בודאי אנו צריכין לצפות לישועה במהרה ואם כן בזמן הזה החיוב ביותר להכין עצמנו".
חידושו של ה'חפץ חיים' הוא שלימוד קדשים סולל את הדרך לבניין המקדש, שהרי ככל שאנו מתכוננים כראוי בלימוד ומצפים באופן אקטיבי לישועה, אנו פועלים להחשת הגאולה.
"שעל ידי זה ממילא יתרבה בהמשך הזמן ידיעה גדולה לישראל בעניני העבודה הקדושה. ואז נוכל לדרוש בטח מהש"י שיביא לנו משיח צדקנו ויבנה לנו בית הבחירה כי אנו מצדנו מוכנים לכל עניני העבודה. וכשיראה הש"י שישראל עמו מכינים עצמן לדעת דיני העבודה בכל הלכותיה ועומדים ומצפים מתי יגיע דבר זה למעשה בודאי יחיש לגאלנו ויבנה לנו בית תפארתנו כי מכיון שאנחנו עשינו את שלנו הוא בודאי יעשה את שלו, וישוב אלינו ברחמים ונזכה לראות בנחמת ציון וירושלים בב"א".
ב"ה זכינו בדורנו להתעוררות והתקדמות גדולה בלימוד קדשים, לבתי מדרש להלכות המקדש וקודשיו שהוקמו בעשורים האחרונים ולתלמידי חכמים שנושאים ונותנים בעיון ובבקיאות. בחסדי ה' חזונו ומורשתו של ה'חפץ חיים' הולכים ומתגשמים.
