במהלך ההכנות הצבאיות של יהושע לכיבוש יריחו, מופיע מלאך עם חרב שלופה בידו ואומר ליהושע שהוא שר צבא ה'. מתואר דיאלוג בין המלאך ליהושע: "וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ?" המלאך משיב לו: "וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה' עַתָּה בָאתִי".
מה הכוונה במילים "עַתָּה בָאתִי"? הגמרא בסוגייתנו משלימה את התמונה: "אמר ליה [=המלאך ליהושע]: אמש ביטלתם תמיד של בין הערביים, ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה. - על איזה מהן באת? - אמר ליה: עַתָּה בָאתִי. - מיד וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק. ואמר רבי יוחנן: מלמד שלן בעומקה של הלכה (סנהדרין מד, ב; ראה גם מגילה ג, א).ורש"י מסביר: "וכיון דביום אי אתם יכולין לעסוק בתורה מחמת עסקי מלחמות, צריכים אתם לעסוק בתורה בלילה והיה לך לשכב בגלגל ששם המחנה ולא במצור".
שמעתי ממו"ר הרב מרדכי גרינברג שליט"א, שכאשר בא המלאך ליהושע ונזף בו על שביטלו תורה, הוא לא הופיע כראש ישיבה, אלא הופיע כשר צבא ה' ותבע בשם הצבא שיעסקו בתורה. הצבא במיוחד זקוק לכך שחייליו יעסקו בתורה.
המשך הדו-שיח בין המלאך ליהושע אינו מובן: "וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ. וַיֹּאמֶר שַׂר צְבָא ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כֵּן". מה פשר דברי יהושע "מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ"? והרי לפי הגמרא הוא נזף בו על ביטול תורה.
הרב אברהם שמואל בנימין סופר בעל ה'חשב סופר' מסביר שיהושע השיב למלאך "מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר": "הלא עסוקים אנחנו בכיבוש ארץ ישראל, ואיך נלמוד תורה בעת שטרודים אנחנו במלחמה!" היתה ליהושע סיבה טובה לבטל תורה, שהרי היה עסוק במצות כיבוש הארץ ולכן מה פשר נזיפת המלאך? ה'חשב סופר' ממשיך ואומר שיש לשים לב לדברי המלאך ליהושע: "וַיֹּאמֶר שַׂר צְבָא ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כֵּן" מדוע המלאך הזכיר את הקדושה בארץ?
"ורוצה לומר אין לדמות ארץ ישראל לשארי ארצות, כי ארץ ישראל אי אפשר לכבוש בתחבולות וטכסיסי מלחמה, אלא אך ורק בתורה" (חשב סופר על שמואל).
חשוב לזכור שמדובר בהכנות למלחמה הראשונה של עם ישראל בארץ ישראל ולכן המלאך נשלח להעביר מסר עקרוני ליהושע ולדורות: צבא יהודי אינו כמו כל צבא אחר, הנצחון במלחמה אינו רק על ידי העוצמה הצבאית, אלא בעיקר בגלל עוצמת הרוח. "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת" (זכריה ד, ו). לימוד תורה הוא המנוע של עוצמת הרוח. הנצי"ב כותב "ומלחמות תלוי בזכות תורה שהיא חרבם של ישראל" (מרומי שדה מגילה ג, א ד"ה אמש).
זו היתה המלחמה הראשונה בארץ ישראל בתור עם, אך המלחמה הראשונה של האבות היתה מלחמת ארבעת המלכים. עוד במלחמה זו אנו רואים את החשיבות הגדולה של לימוד תורה.
"וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן" (בראשית יד, יד). במסכת נדרים נאמר: "רב אמר: שהוריקן בתורה" (נדרים לב, א). רש"י אומר: "שלימדם תורה כאדם שמריק מכלי זה לתוך כלי זה כך הוא לימדן תורה". הנצי"ב שואל "והוא פלא מה זה שעה לדברי תורה?!"
הנצי"ב משיב: "אבל הענין הוא כמש"כ לעיל י"ב י"ז דזכות התורה היא חרב של ישראל, ובזה הזכות הגין ה' ולחם בשביל אברם, על כן כל שהמלחמה כבדה יש להעמיק יותר בהלכה ולשנן את החרב, וכך עשה אברם הוריק את חניכיו בהלכה עמוקה עד שהיה קשה להם להבין והוריקו פניהם" (העמק דבר בראשית יד, יד).
הנצי"ב מלמדנו שלימוד התורה לפני המלחמה לא היה רק אמצעי להחדיר בחניכים רוח לחימה, אלא היה בעל ערך לכשעצמו ובמיוחד שכתוב שאברהם לימד את חניכיו הלכה עמוקה שהיתה נשגבת מהבנתם.
מדוע אברהם עסק דוקא בהלכה עמוקה לפני היציאה למלחמה? וכן צריך להבין מדוע רבי יוחנן אומר בסנהדרין שיהושע לן בעומקה של הלכה? היינו מצפים שיעסקו בענייני רוח ואגדה שיכניסו לחיילים רוח לחימה?
המלחמה היא 'ממלכת אי הודאות' ואי אפשר לדעת מראש מה עלול לקרות. במלחמה ישנן דילמות מוסריות מורכבות ביותר ועולות שאלות שלא נשאלו מעולם. חז"ל מלמדים אותנו שהדרך להתכונן מבחינה רוחנית למלחמה, היא לעסוק דווקא "בעומקה של הלכה", בסוגיות ההלכתיות העיוניות. ומדוע? ההלכה מיישרת את ראשו של האדם ונותנת לו את הבהירות המחשבתית ואת היכולת להכריע גם בשאלות שלא חלם שיצטרך להתמודד עמהן.
הרב (סא"ל מיל.) יהושע בן-מאיר סיפר שבמלחמת יום הכיפורים הוא נדרש להכריע יחד עם הרב גורן בשאלת היתר אימונים בשבת: "הרב גורן הגיע למפקדת האוגדה[1] בשעות הערב המאוחרות. למחרת בבוקר לאחר התפילה וארוחת הבוקר, אמרתי לרב שיש לנו פגישה בעוד פחות משעה עם המח"ט והמד"ר שיקלטו את גדוד ההכשרה. הרב אמר לי שנלך לביהכנ"ס ונתכונן קצת לשאלות שנצטרך להכריע בהם. בבית הכנסת שאלתי את הרב אם להביא שו"ע או משנה ברורה. הוא אמר לי 'לא, תביא גמרא בבא קמא'. חשבתי שהוא רוצה לעבור על סוגית 'אישו משום חיציו או משום ממונו' או סוגיה דומה. להפתעתי הוא למד איתי סוגיה בפרק איזה נשך או מרובה [איני זוכר בדיוק]. שאלתי אותו – 'הרב, מה זה קשור להלכות שבת?. הוא ענה לי – 'מה אתה חושב, הם ישאלו אותנו שאלות מ'משנה ברורה'? נצטרך להכריע בשאלות שלא שמעתם אוזן מעולם. הדרך היחידה להכריע בהן זה עם ראש של תורה. ראש של תורה מקבלים מלימוד בעיון של סוגיה בגמרא'!"[2]. [1] אוגדה 146.[2] במאמרו 'זיכרונות ובירורי הלכה סביב מלחמת יום הכיפורים', המעין גיליון 247 תשרי תשפ"ד [סד, א]עמ' 161-160.