"לעשות כל אדם כאדם חשוב": האחריות הקולקטיבית לכפור בעבודה זרה - מח, ב
"לעשות כל אדם כאדם חשוב": האחריות הקולקטיבית לכפור בעבודה זרה - מח, ב
מאת: נתן קוטלר
במאמר זה נתחקה אחר שיטת הרמב"ם בסוגיה וננסה לברר מדוע הוא השמיט את מסקנת הגמרא?
רקע
סוגייתנו עוסקת בחובת ההימנעות ממעבר ליד אֲשֵׁרָה כאשר "איכא דירכא אחרינא" [כשיש דרך אחרת].
הגמרא מביאה מעשה רב: "א"ל רב ששת לשמעיה: כי מטית להתם [כאשר נגיע ליד הָאֲשֵׁרָה] ארהיטני [משכני במרוצה]".
הגמרא שואלת "היכי דמי? אי דליכא דירכא אחרינא, ל"ל ארהיטני? מישרא שרי! ואי דאיכא דירכא אחרינא, כי אמר ארהיטני מי שרי?" כיצד מדובר? אם אין דרך אחרת מדוע הצטרך לרוץ? והרי מותר לכתחילה! ואם יש דרך אחרת – מה התועלת בריצה? והרי אסור להיות שם ממילא.
הגמרא אומרת: "לעולם דליכא דירכא אחרינא, ואדם חשוב שאני". מדובר שלא היתה דרך אחרת והיינו חושבים שמותר לכתחילה, אך האמת היא "שאדם חשוב שאני". כיון שרב ששת היה אדם חשוב, ראוי שיחמיר על עצמו.
שיטת הרמב"ם
הרמב"ם פסק "הָאֲשֵׁרָה בין שהיתה נעבדת בין שהיתה עבודת כוכבים מונחת תחתיה אסור לישב בצל קומתה, ומותר לישב בצל השריגים והעלים שלה, ואם יש לו דרך אחרת אסור לו לעבור תחתיה, ואם אין שם דרך אחרת עובר תחתיה כשהוא רץ" (הל' עבודה זרה ז, יא).
אמנם הרמב"ם פסק את המעשה של רב ששת להלכה, אולם יש לברר מדוע הוא השמיט את מסקנת הגמרא שדווקא אדם חשוב צריך לרוץ?
"לעשות כל אדם כאדם חשוב"
הרמב"ם הפך את הדין המיוחד של אדם חשוב להנהגת הרבים – בעיני הרמב"ם כולם נחשבים "אדם חשוב" לעניין זה. כך מסיק הכסף משנה "ועשה רבינו כל אדם כאדם חשוב...ונראה לי דכיון דאין בדבר טורח ראו הרי"ף ורבינו לעשות כל אדם כאדם חשוב" (שם).
האחריות הקולקטיבית לכפור בעבודה זרה
אולם נראה שיש בעניין יותר מאשר העדר טורח. הרב קוק הסביר שבכל הקשור למראית עין בעבודה זרה – כולם נחשבים "כאדם חשוב" וצריך להחמיר לפנים משורת הדין.
ישנה אחריות קולקטיבית המחייבת את כולם לכפור בעבודה זרה "דאמר מר: חמורה עבודת כוכבים, שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה" (חולין ה, א).
וכך פסק הרמב"ם "מצות עבודת כוכבים כנגד המצות כולן היא שנאמר וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות וגו' ומפי השמועה למדו שבעבודת כוכבים הכתוב מדבר, הא למדת שכל המודה בעבודת כוכבים כופר בכל התורה כולה ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם שנאמר מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם.
וכל הכופר בעבודת כוכבים מודה בכל התורה כולה ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם והוא עיקר כל המצות כולן" (רמב"ם הל' ע"ז ב, ד).
ולכן נדרשת אחריות מיוחדת מכל יהודי להתעלות למדרגה של "אדם חשוב" לענין זה. ברגע שיש רפיון בכפירה בעבודה זרה, יש אפקט מסוכן שאחרים ילמדו ממנו להקל כדברי רש"י "אדם חשוב שאני - לפי שלמדין הימנו ויש שיעשו אף שלא לקרובים" (כתובות פו, א).
