"לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ": ה' מאמין בנו שנבחר במקום האמיתי
"לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ": ה' מאמין בנו שנבחר במקום האמיתי
מאת: נתן קוטלר
דרישת מקום המקדש על ידי דוד המלך
בסוגייתנו חז"ל מספרים לנו כיצד דוד המלך מצא את מקום בית המקדש. "דרש רבא, מאי דכתיב: וילך דוד ושמואל וישבו בנויות ברמה, וכי מה ענין נויות אצל רמה? אלא, שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם" (זבחים נד, ב). מדובר היה במפגש היחיד בין דוד ושמואל לאחר משיחתו למלך.
דוד ושמואל ידעו שמדובר בשעה גורלית מאוד לעם ישראל שלא תחזור על עצמה בכל ההסטוריה. ואכן חז"ל מתארים את עוצמת המפגש ביניהם: "ר' הונא בשם רבי יוסי באותו הלילה שברח דוד מלפני שאול למד משמואל הנביא מה שאין תלמיד וותיק למד למאה שנה" (מדרש שמואל כב, ד).
הם ידעו שעליהם לעסוק בשאלה החשובה ביותר בעלת השפעה לדורי דורות – היכן מקום המקדש?
השאלה החשובה ביותר
צריך להבין את המשמעות של מציאת מקום המקדש. הרב קוק אומר שדוד עסק בשאלה החשובה ביותר שאי פעם נשאלה: "ונראה ברור שאין לנו שום שאלה בעולם שהיתה יחידה במינה ונוגעת לכלל ישראל עד סוף כל הדורות כמו שאלה זאת של מקום המקדש" (מדבר שור דרוש ל"ו). אך אם זו השאלה החשובה ביותר, היה ראוי שהתשובה תופיע במפורש בתורה. ולכן יש להבין מדוע היה צריך 'לגלות' את מקום המקדש?
"לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ", ואם נטעה?
בפרשת ראה נאמר: "כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה" (דברים יב, ה). הפשט הוא שה' יבחר במקום שאנחנו נמצא בדרישתנו ובחיפושנו. חז"ל דורשים על הפסוק בספרי: "דרוש על פי נביא יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? תלמוד לומר לשכנו תדרשו ובאת שמה - דרוש ומצוא ואחר כך יאמר לך נביא".
הספרי אומר לנו שאין להמתין עד שזהות המקום תתברר על פי נביא, אלא עלינו לדרוש ולמצוא את המקום ולאחר מכן הנביא יאשר שזהו אכן המקום. אך מה יקרה אך מה יקרה אם נטעה ולא נמצא את המקום האמיתי?
"ואז יערה עליהם רוח ממרומים"
התשובה היא שרק כאשר אנחנו דורשים את מקום המקדש במסירות נפש, נקבל סיעתא דשמיא למצוא את המקום הנכון. המלבי"ם כותב:
"כי אם אל המקום אשר יבחר ה' וגו' לשכנו תדרשו, בכ"מ קורא מקום המקדש מקום אשר יבחר ה'. כי נתודע ע"י נביא שהוא מקום הנבחר כמ"ש ויבא גד אל דוד וגו' וכן אמר בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו, ובכ"ז מצאנו שדוד דרש אחרי המקום כמ"ש עד אמצא מקום לה', ולא המתין עד שבא אליו נביא, ולמד ממ"ש לשכנו תדרשו, שהדרישה היא מה שחוקר בעצמו למצוא את הדבר, וז"ש דרוש ומוצא.
למד להם שלא יגלה ה' סודו ע"י נביאיו להודיעם מקום הנבחר רק אם ישתדלו בזה וידרשו אחריו, ואז יערה עליהם רוח ממרומים אחרי ההכנה הראויה" (דברים שם).
אנו רואים כאן רעיון משנה חיים: הקב"ה נותן בנו אמון שכאשר הכוונות שלנו הן טהורות, בוודאי נצליח לכוון לאמיתה של תורה (ובמקרה של בית המקדש - למצוא את המקום הנכון).
האדם עומד על הארץ ונוגע בשמיים
מצינו מקרה אחר שהועלתה שאלה דומה על החשש מטעויות האדם וחוסר יכולתו לכוון לאמת. חז"ל אומרים שהמלאכים התנגדו לנתינת התורה לבני אדם "ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? (שבת פח, ב).
אך מדוע באמת התנגדו המלאכים? אחת התשובות היא שהמשמעות של נתינת התורה לבני אדם היא נתינת הסמכות לבני האדם לפרש את התורה ולפסוק את ההלכה (הקדמת קצות החושן). המלאכים התנגדו לכך בטענה שבני האדם אינם יכולים להיות אובייקטיביים וכן בני האדם יכולים לטעות ולכן איך אפשר להפקיד בידם את התורה שהיא "חמדה גנוזה"! הקב"ה אומר למשה להחזיר תשובה למלאכים "אמר לו: אחוז בכסא כבודי, וחזור להן תשובה" (שבת שם).
מה פשר האחיזה בכסא הכבוד? הקב"ה מגלה לנו סוד גדול, למרות חוסר האובייקטיביות של בני האדם, כאשר אנו לומדים תורה, אנו אמנם עומדים על הארץ, אך אנו נוגעים בשמיים 'אוחזים בכסא הכבוד' (מהרש"א).
ולכן, האחיזה בכסא הכבוד היא עצמה התשובה למלאכים, שהרי הקב"ה נותן באדם אמון שכאשר ילמד תורה הוא יכוון לאמיתה של תורה למרות מגבלותיו האנושיות.
וזהו באמת סוד, איך האדם יכול לעמוד על הארץ ולגעת בשמיים? איך האדם יכול למרות המגבלות האנושיות שלו לכוון לאמיתה של תורה? אך זהו הפלא ביצירת האדם:
מצד אחד האדם הוא בשר ודם, אך מצד שני הוא נברא בצלם אלוקים. מצד אחד גוף האדם הוא מהארץ, אך מצד שני הנשמה של האדם היא מן השמיים והיא חצובה מתחת לכסא הכבוד.
כשתלמידי חכמים לומדים תורה, הם 'נוגעים בשמיים' וזוכים לכוון לאמיתה של תורה. לכן, אותו הדבר גם במציאת מקום המקדש – כאשר דורשים בכיסופים את מקום המקדש - אנו עומדים על הארץ ונוגעים בשמיים.
כאשר הלב טהור, לא יכולה להיות בחירה אחרת מלבד המקום האמיתי. כדברי הרב חרל"פ:
"והבטיח הקב"ה לישראל עמו, כי כאשר יגיע זמן בחירת המקום ובירור קדושתו המיוחדת, אז אם רק יחפשו וידרשו את המקום ההוא, יכוונו אליו לאמתו, "לשכנו תדרשו ובאת שמה" (דברים יב, ה). ואף שהבחירה תהיה על ידי ישראל, בחירה זו בחירת ד' היא, "המקום אשר יבחר ד'" (שם), שכן אז תתגלה אחדותם האלקית של ישראל בד' אלקים, ואור הבחירה של הקב"ה חדור בתוך בחירתם של ישראל, והם בחירה אחת, כביכול" (מי מרום ח"ו פרק לב).
