"מאן בעי דחיי": בקשת סוד החיים המאושרים - עבודה זרה יט, ב
"מאן בעי דחיי": בקשת סוד החיים המאושרים - עבודה זרה יט, ב
מאת: נתן קוטלר
בקשת סוד החייםהמאושרים
בסוגייתנו מסופר: "מכריז רבי אלכסנדרי: מאן בעי חיי [=מי רוצה חיים]? מאן בעי חיי? כנוף ואתו כולי עלמא לגביה [התכנסו ובאו כולם אצלו] אמרי ליה: הב לן חיי [תן לנו חיים], אמר להו [להם]: 'מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים וגו'. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וגו' (סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב וגו') (תהלים לד, יג-יד)'".
השאלות
יש לשאול היה החידוש של רבי אלכסנדרי? והרי אלו פסוקים מפורשים בספר תהלים! וכן, מה פשר הכרזתו הכפולה "מאן בעי חיי? מאן בעי חיי"?
חיים טובים בעולם הזה
רבי אלכסנדרי לימד רעיון משנה חיים: לעיתים חושבים שהמטרה שלנו היא 'לעבור בשלום' את העולם הזה כדי להגיע לעולם הבא. אך החידוש של רבי אלכסנדרי הוא שצריך לשאול "מאן בעי חיי?" על עולם הזה וגם על עולם הבא. ישנו ערך גדול שלא רק עולם הבא יהיה "עולם שכולו טוב", אלא גם עולם הזה. הרצון שלנו הוא שעולם הזה יהיה מקום שטוב לחיות בו וזה רצון נשגב ביותר.
הרב חרל"פ לימד רעיון זה במילים הבאות: "שרצון הבורא בבריאת האדם הוא שיחיה גם בעולם הזה כמו בעולם הבא, שיהיה כולו טוב, ויתקיים במלואו "וחי בהם" (ויקרא יח, ה), שעל ידי התורה והמצות יחיה חיי נצח חיי טוב גם בעוה"ז. וכל זמן שהעוה"ז אינו כולו טוב חסרה גם ההתאמה לעוה"ב. בזמן שהעוה"ז והעוה"ב אינם מתאימים גם הגוף והנשמה, לרגלי סערת הרוחות, אינם מתאחדים ואינם מוצאים אושר בחיים.
זו היתה הכרזתו הכפולה של ר' אלכסנדרי: "מאן בעי חיי מאן בעי חיי", - מי רוצה לחיות הן בעוה"ז והן בעוה"ב, וכנוף כולי עלמא ואמרו "הב לנו חיי" היינו שיתן להם חיים אמתיים, שגם העוה"ז יהיה עולם שכולו טוב" (מי מרום יג שחרית לשבת).
התורה והמצוות ושמחת החיים
הדרך לממש שאיפה זו היא על ידי חיי תורה ומצוות המאפשרים לאדם לחיות טוב גם בעולם הזה. התורה והמצוות שומרים על האדם ממכשולים בדרך. "אבל הצדיקים דומין למי שהיה מהלך באפלה והנר בידו, מצא אבן ומסתלק הימנו ולא נכשל בה, ראה אילן לא הכהו כלל, כך אמר דוד 'נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ' (תהלים קיט, קה)" (מדרש תהלים קיט, מד). ויותר מזה, התורה והמצוות לא רק חוסכים מנפשו של אדם צרות, אלא החיים עצמם טובים, שלמים ומאירים יותר.
שמירת הלשון: "לִרְאוֹת טוֹב"
אם נבחר מצוה מיוחדת שהיא מאפשרת לאדם לחיות טוב יותר בעולם הזה – היא שמירת הלשון. כאשר אנו נמנעים מלדבר לשון הרע, אנחנו לא רק סוללים את הדרך לעולם הבא, אלא החיים שלנו בעולם הזה נהפכים לטובים יותר. לא מדובר רק על 'סור מרע', אלא גם על 'עשה טוב' אנחנו מפתחים עין טובה על בני אדם ועל המציאות (נר למאור פרשת מצורע שמירת הלשון – סם חיים).
הרב חרל"פ הסביר בדרך זו את הפסוקים שרב אלכסנדרי לימד את הציבור: "והראה להם מה שאמר דוד המלך ע"ה "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב", היינו מי הוא האיש שחפץ בחיים הנצחיים אלו חיי העוה"ב ובאותה שעה הוא גם "אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב" שגם בעוה"ז יחיה חיי טוב, - מי שיודע לקיים בנפשו נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, שבזה משתחרר לגמרי מכל מיני הרעות של העוה"ז, ואיננו מסתפק בזה שהוא "סוּר מֵרָע" אלא שהוא גם "עֲשֵׂה טוֹב" שעוסק בתורה שרק היא הטוב האמתי, הוא האיש שיודע להתעלות ולהגיע למדרגת טוב גם בעוה"ז" (מי מרום שם).
רבי אלכסנדרי העמיק את הרצון לאהוב את החיים. הוא בירר את השאיפה לחיות חיים שלמים ומאושרים ולימד את הדרך למימוש שאיפה זו: שמירת הלשון מפתחת עין טובה שהיא הדרך לאהבת החיים. "אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב" – כאשר רואים את הטוב, אוהבים את הימים.
