מהי הדרך ל'כבוד השוני'?


מאת: נתן קוטלר


האנושות מתנדנדת בין פונדמנטליזם וגלובליזציה 

הפונדמנטליזם מתאפיין בחלוקת העולם ל"אנחנו" ו"הם" ובמלחמה קנאית כלפי כל מה ששונה ו'אחר' מבחינה תרבותית, דתית וחברתית. הגלובליזציה מתאפיינת בהפיכת העולם כולו ל'כפר גלובלי' בצלם ובדמות החברה המערבית: אותן רשתות מזון מהיר, אותה אופנה, אותה מוזיקה, אותם הרגלי צריכה ועוד. כמובן שהפונדמנטליזם והגלובליזציה מנוגדים זה לזה לחלוטין, אך יש להם מכנה משותף אחד: למרבה האירוניה שניהם נאבקים (כמובן בדרכים אחרות לחלוטין) בשונה וב'אחר'. הפונדמנטליזם שולל את אנושיותו של ה'אחר' ואילו הגלובליזציה מוחקת את הזהות הייחודית של ה'אחר' ובמקומה יוצרת זהות אוניברסלית. הפונדמנטליזם נבנה על השבטיות וההבדל התהומי בין "אנחנו" ו"הם" ואילו הגלובליזציה נבנית על טשטוש ההבדלים התרבותיים, הדתיים והמנהגים המקומיים. ובכן מה הפתרון? האם גורל האנושות להתנדנד בין פונדמנטליזם וגלובליזציה?


עיון מחדש בסיפור מגדל בבל 

ראשית יש לברר מהו המצב הרצוי של האנושות: פרטיקולריות או אוניברסליות? מה היתה נקודת ההתחלה של האנושות? התפיסה המקובלת היא שהאנושות התחילה כחברה חד-תרבותית ובעלת שפה אחת במגדל בבל ולאחר מכן התפצלה לתרבויות ושפות שונות. לכאורה הסימוכין הוא מדברי הפסוק: "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים" (בראשית יא, א). אך הרב זקס מלמדנו לראות את פשוטו של מקרא – בפרק הקודם כבר מתואר כיצד האנושות התפצלה משלושת בניו של נח ונאמר שלוש פעמים שלכל אומה היתה שפה אחרת: "מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם בְּאַרְצֹתָם אִישׁ לִלְשֹׁנוֹ לְמִשְׁפְּחֹתָם בְּגוֹיֵהֶם" (י, ה); "אֵלֶּה בְנֵי חָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם בְּגוֹיֵהֶם" (י, כ); "אֵלֶּה בְנֵי שֵׁם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם לְגוֹיֵהֶם" (י, לא). אך אם כן כיצד ייתכן שבפרק לאחר מכן פתאום במגדל בבל כל האנושות נמצאת במקום אחד ומדברת שפה אחת? התשובה לפי הרב זקס (שהתבסס על דברי הנצי"ב) היא שהתופעה של 'שפה אחת ודברים אחדים' במגדל בבל היתה הנסיון הראשון לכפות זהות אחידה ולמחוק את הזהויות האחרות המגוונות. "זהו אפוא הסיפור שהמקרא מספר: בראשית י' מתאר את התפלגות האנושות לשבעים אומות ושבעים לשונות. בראשית י"א מספר כיצד כבשה מעצמה אימפריאלית אומות קטנות, כפתה עליהן את לשונה ואת תרבותה, וכך הפרה את רצונו של אלוקים כי בני האדם יכבדו את יחידיותם של כל אומה ושל כל יחיד. כאשר בסוף הסיפור, אלוקים בלל את שפתם של הבונים, הוא לא יצר מצב עניינים חדש אלא השיב את הישן על כנו" ('לא בשם האל' עמ' 193; 'לכבוד השוני' עמ' 45). ולכן, המצב הרצוי של האנושות הוא רבגוניות ונתינת מקום של כבוד לשוני ולתרבויות ולמנהגים שונים ומגוונים. אך "אם כן איך נמנע את האלימות המתחוללת כשקבוצות שונות נפגשות ומתנגשות?" שואל הרב זקס.


ברית אוניברסלית וברית פרטיקולרית 

התשובה של הרב זקס נפלאה: "התשובה שהמקרא מציע היא שיש דבר העומד מעל ומעבר להבדלים בינינו. הדבר הזה הוא אלוקים, והוא טבע את צלמו בכל אחד מאתנו. ומשום כך חייו של אדם קדושים, ונפש אחת שקולה לעולם שלם. אחדות האל תובעת מאתנו לכבד את הזר, את הנכרי, את השונה, מפני שאף על פי שהוא אינו עשוי בצלמנו – מוצאו, אמונתו או תרבותו אחרים משלנו – הוא עשוי בצלם אלוקים" ('לא בשם האל' עמ' 195). מכאן הרב זקס לוקח אותנו למסע מרתק אל תוך התנ"ך: בספר בראשית מתוארות שתי בריתות: ברית אוניברסלית עם נח וברית פרטיקולרית עם אברהם, יצחק ויעקב. מה היחס בין שתי הבריתות הללו ומה משמעותן? "ברית נח" כותב הרב זקס "מבטאת את אחדות האל, ואת האחריות וצלם האלוקים של האדם. ברית אברהם מבטאת את הפרטיקולריות של יחסינו עם אלוקים, המתבטאת בזהות המסוימת שלנו" (שם עמ' 196-197). בהמשך הרב זקס מבחין בין 'מוסר' לבין 'אתיקה': המוסר חל כל בני האדם מצד היותנו חלק מהאנושות. לעומת זאת 'האתיקה' (התורה והמצוות), ניתנה לנו מצד היותנו מעם ישראל. המוסר מתבסס על עשיית צדק שמתבטא בהגינות ובהימנעות מפגיעה לזולת. לעומת זאת, התורה והמצוות (או ה'אתיקה' בלשונו של הרב זקס) מתבסס על אהבה וקשר מיוחד בין ה' ועמו המתבטא ב'תרי"ג עטין' לקרבה לה' ולתיקון העולם פנימי. התנ"ך אינו מתחיל בסיפור בחירת עם ישראל אלא בסיפור בריאת העולם. לאחר ברית נח האוניברסלית נכרתת ברית אברהם הפרטיקולרית. ומדוע? "כדי לומר לנו כי האנושיות המשותפת לכולנו קודמת להבדלים הדתיים בינינו. דת השוללת מאחרים את אנושיותם רק מפני שאמונתם אחרת אינה מבינה את אלוקי אברהם" (שם עמ' 200).


סיכום 

החידוש הגדול של הרב זקס הוא שכאשר אנו מדברים על שבטיות ואוניברסליות אי אפשר לבחור מערכת אחת מבניהן שתכבד בו זמנית גם את המשותף לכולם וגם את ההבדלים והשוני בין כולם. השבטיות ללא אוניברסליות מובילה לפונדמנטליזם ולאלימות ואילו אוניברסליות ללא הכרה בהבדלים השבטיים והתרבותיים מובילה לגלובליזציה ולרמיסת הזהויות והמנהגים השונים. "לכן מציג התנ"ך שתי בריתות ולא אחת: אחת המכבדת את האנושיות המשותפת שלנו, ואחת המקדשת את הרבגוניות ואת הפרטיקולריות של האהבה. והברית האוניברסלית באה קודם. אהבת ה' חייבת להישען על כבוד אלוקים ועל הוקרת כל הברואים בצלמו וכדמותו" (שם 201).