במשנתנו נאמר שהכהנים היו אוכלים את בשר קרבן חטאת "לפנים מן הקלעים" מהם הקלעים? הקלעים הקיפו את חצר אוהל מועד במשכן. תיאור זה מעורר שאלה: "וצריך ביאור מדוע נקט "לפנים מן הקלעים" הרי המשנה מדברת תמיד על עבודת המקדש, ואילו הקלעים היו רק במשכן ולא במקדש!" (חידושי הגרי"ז זבחים נג, א).
הפרק ללא מחלוקות
מובא בשם הגרי"ז שהיתה בידו קבלה מהגר"א ליישוב המשנה: "דהנה בראשונים (בי"י או"ח סי' נ בשם הרא"ה) הובא טעם למה אומרים בכל יום קודם התפילה דוקא פרק "איזהו מקומן" ולא משניות אחרות, משום שבכל פרק זה אין שום מחלוקת תנאים, וע"כ הוא ראוי לשנות יותר משאר פרקים.
והטעם שפרק "איזהו מקומן" אין בו מחלוקת, משום שפרק זה נשמר בדיוק כלשון שנמסר על ידי משה בסיני, בלא שום שינוי. ולפי זה מובן מדוע נאמר במשנה "לפנים מן הקלעים", כיון שפרק זה נכתב ממש כמסירתו מסיני, ובדור ההוא היה המשכן על מכונו, עם הקלעים".
האר"י הקדוש לימדנו: "עוד יש טעם אחר למה שנהגו לומר פרק איזהו מקומן לא זולתו, מפני שאין שום פרק בכל המשניות בלתי מחלוקת לבד פרק זה ונקרא הלכה פסוקה. והנה בעלית העולמות עתה אנו צריכים אל השלום ולא אל המחלוקת ולכן בחרו פרק זה כנזכר" (שער הכוונות דרוש ג עמ' יג).
האמנם אין מחלוקת?
האחרונים הקשו מדוע נאמר שאין מחלוקת בפרק 'איזהו מקומן' והרי מצינו מחלוקת בסוף הפרק. במשנה נאמר: "הפסח אינו נאכל אלא בלילה, ואינו נאכל אלא עד חצות" (זבחים נו, ב). הגמרא אומרת שהמשנה היא לשיטת רבי אלעזר בן עזריה [להלן: ראב"ע], אך נאמר בברייתא שרבי עקיבא חולק וסובר שהמצוה היא עד הבוקר.
ולכן מדוע הרא"ה, האר"י הקדוש והגר"א אמרו שאין מחלוקת בפרק זה?
מחלוקת מתוך כבוד ושלום
המחלוקת בפרק "איזהו מקומן" היא דוגמה ומופת למחלוקת שמתאפיינת בכבוד הדדי. ראשית, מצינו שרבי עקיבא למד את שיטת ראב"ע והתבונן היטב בדבריו: "א"כ, מה ת"ל בלילה הזה? שיכול יהא ככל הקדשים הנאכלים ביום? ת"ל: בלילה, בלילה יהא נאכל ואינו נאכל ביום".
גישתו של רבי עקיבא מזכירה את גישת בית הלל: "ושונין דבריהן ודברי בית שמאי" (עירובין יג, ב). רש"י פירש: "ושונין דבריהן ודברי בית שמאי - כשהיו בית שמאי מביאין ראיה לדבריהם מן התורה, ובית הלל מביאין ראיה ממקרא אחר, והיו בית הלל דורשין את המקרא של בית שמאי למה בא, ולא היה קל בעיניהם".
מצינו גם שראב"ע כיבד את עמדת רבי עקיבא. בהגדה של פסח נאמר:
"מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ור' עקיבא ור' טרפון שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרין ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית". הסטייפלר שואל כיצד מדוע ראב"ע עסק ביציאת מצרים כל הלילה והרי לכאורה אין המצוה אלא בזמן מצה ומרור שלשיטתו עד חצות?
הסטייפלר משיב "ואמרתי דאפשר שבשביל זה מסופר שהיה בבני ברק, ובני ברק הוא אתריה דר' עקיבא כדאמרינן בסנהדרין דל"ב אחר רבי עקיבא לבני ברק. וקיי"ל דנותנין עליו חומרי המקום שבא לשם ובאתרא דרבי עקיבא היה צריך לנהוג כרבי עקיבא ורבי עקיבא הא סובר דפסח נאכל כל הלילה וממילא גם מצות סיפור יציאת מצרים כל הלילה" (אציין שהסטייפלר סייג מעט את הדברים וכתב שזה על דרך דרוש).
לאור דבריו של הסטייפלר נמצאנו למדים שלמרות שראב"ע חלק על רבי עקיבא, הוא כיבד את שיטתו ובמקומו נהג כמותו. אם נחזור לדברי האר"י הקדוש שאמר שבחרו בפרק זה כי יש בו שלום ואין בו מחלוקת, אמנם יש מחלוקת בין ראב"ע לבין רבי עקיבא, אך מחלוקת זו היתה ספוגה בכבוד הדדי ובשלום. לכן, אנו לומדים מפרק זה לא רק כיצד להימנע ממחלוקות, אלא כיצד לחשוב אחרת מהזולת ובכל זאת לכבד אותו ולנסות לראות את נקודת מבטו.
