אם היינו רוצים להצביע על נושא אחד שחורז את מסכת זבחים, הרי שזה ללא ספק - מחשבת הקרבן: "לשם ששה דברים הזבח נזבח: לשם זבח, לשם זובח, לשם השם, לשם אשים, לשם ריח, לשם ניחוח, והחטאת והאשם - לשם חטא. אמר רבי יוסי: אף מי שלא היה בלבו לשם אחד מכל אלו - כשר, שהוא תנאי בית דין, שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד" (משנה זבחים מו, ב).
יש לברר מדוע ישנו קשר הדוק כל כך בין הקרבנות לבין מחשבות האדם?
מסופר בסוף מסכת בבא מציעא (קיד, ב) שרבה בר אבוה ראה את אליהו הנביא שעמד בבית קברות של עובדי כוכבים. הוא שאל את אליהו מה עושה כהן בבית הקברות?! אליהו הנביא תמה עליו שלא היה בקי בסדר טהרות והרי "קבריהן של נכרים אין מטמאין".
רבה בר אבוה השיב לו: "בארבעה לא מצינא, בשיתא מצינא?" רש"י מפרש: "בארבעה לא מצינא - בגירסא דארבעה סדרין, כגון מועד, ישועות, נשים שהן נוהגות בזמן הזה כבזמן הבית, וקדשים נמי כדכתיב ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ואמרינן (מנחות קי, א): אלו תלמידי חכמים העוסקין בהלכות עבודה בכל מקום - מעלה עליהן הכתוב כאילו מקריבין אותן בבית המקדש".
רש"י מלמדנו לימוד גדול – כשם שלומדים את הסדרים הנהוגים בזמן הזה: מועד, נזיקין ונשים – כך יש ללמוד גם את סדר קדשים. הלימוד בהלכות עבודה הוא מוחשי ביותר ונחשב כעבודת קרבנות בבית המקדש ממש.
ובאמת מצינו שבקדשים אין מרחק גדול בין המחשבה לבין המעשה. שהרי בקדשים המחשבה היא מוחשית ונותנת את כל התוקף למעשה הקרבנות עצמו. מחשבה פסולה גורמת לקרבן להיות חסר כל ערך. כדברי הרב קוק "הפסול של מחשבה מצוי בקרבנות עד שמהפך הקרבן הרצוי והאהוב לפיגול שלא ירצה, "וְאֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא כִּי אֶת קֹדֶשׁ ה' חִלֵּל" (ויקרא יט, ח), למען דעת כי שמירת טהרת המחשבה ואמתת העיון בהשגת דעת ד' לאמתתה, היא תכלית הקרבנות" (עין איה שבת לא, א).
במקום אחר כתב הרב קוק על הערך של המחשבה הפועל גם כאשר בית המקדש לא קיים:
"בחוץ לארץ אין מתגלה כי אם הערך של המעשה, ובארץ ישראל הערך של הדיבור, ובבית המקדש הערך של המחשבה. מפני קדושת בית המקדש המתנוצצת בארץ ישראל, כדברי התוספות בפרק קדשי קדשים (זבחים ס, ב ד"ה מאי), שעיקר קדושת ארץ ישראל היא מפני קדושת בית המקדש, מתגלה קדושת המחשבה בכל ארץ ישראל, וגם בזמן הזה יש קצת רושם ממנה, כי קדושתן אף שהן שוממין.
ובחוץ לארץ מתגלות התנוצצות קטנות של אלו הערכים, הנעלמים, כמאן דחזי בתר כותלא, מפני הצפיה הגדולה לתשועת ד', לבנין הארץ, ולשיבת ישראל לארץ ישראל, ולבנין בית המקדש, הקשורה בלבן של ישראל.
לכל מי שמצפה יותר לישועה, ערכי הדיבור והמחשבה מתגלים לו ביותר, ומעטרים את ערכי המעשה שלו. על כן נסמכו שאלות, פלפלת בחכמה וצפית לישועה זו לזו" (אורות הקודש ג, כד עמ' רפח).
בקדשים המחשבה היא מוחשית ביותר וניתן להגיע לקדושת המחשבה בארץ ישראל גם בזמן הזה. ייתכן שזו גם הסיבה שלימוד קדשים הוא מוחשי כל כך ופועל על המציאות בדרכים נסתרות ומופלאות.
