"נשתקע שֵׁם עבודה זרה מפיהם": כח הרצון מול טבע ההרגל - עבודה זרה נז, א
"נשתקע שֵׁם עבודה זרה מפיהם": כח הרצון מול טבע ההרגל - עבודה זרה נז, א
מאת: נתן קוטלר
השאלה
בסוגייתנו נאמר"דאמר רב נחמן אמר שמואל: הלוקח עבדים מן העובדי כוכבים, אף על פי שמלו וטבלו - עושין יין נסך עד שתשקע עבודת כוכבים מפיהם...וכמה? א"ר יהושע בן לוי: עד שנים עשר חדש".
מדוע דוקא י"ב חודש הוא הזמן שנקצב כדי שתשתקע עבודת כוכבים מפיהם?
תהליך ההתרגלות למציאות חדשה
חז"ל הכירו את טבע האדם באופן העמוק ביותר. חז"ל קבעו שי"ב חודש הוא תקופה שבה האדם עובר תהליך שבסיומה המציאות הישנה משתקעת ומתאפשרת התרגלות למציאות חדשה.
לדוגמה:במסכת ברכות נאמר: "אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את חבירו לאחר שלשים יום אומר: ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, לאחר שנים עשר חדש - אומר ברוך מחיה המתים. אמר רב: אין המת משתכח מן הלב אלא לאחר שנים עשר חדש, שנאמר נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד" (נח, ב).
רבי יצחק עראמה מסביר "כי האדם בעברו על כל אחד מפרקיה זכור יזכור מה שהיה שמח עם קרובו אביו או אחיו או בנו או אוהבו אשתקד בפרק הזה ונתחדשה עליו דאגה גדולה כמו שהיה זה שאבד ממנו החפץ ועצב. אמנם כשעברו עליו כל פרקי השנה פעם אחת הנה מכאן ואילך נחלש העצב מלבו כי מעתה לא נתחדש לו ענין מאשתקד עד הנה וכבר עלה קצת מזור אל מכאובו" (עקידת יצחק ויקרא שער סט).
לאחר שהאדם עובר את התהליך שבו הוא מלקט זכרונות במשך שנה שלימה, הוא יכול להיפרד מאוהבו שהנפטר ובָּשֵׁל לעבור לשלב הבא בחייו.
כח הרצון לדאוג להמשכיות
כנראה שזה הטעם לשיטת ת"ק שעל האלמן להמתין שנה שלימה בטרם נושא אשה חדשה "תנו רבנן: כל שלשים יום לנישואין, מתה אשתו - אסור לישא אשה אחרת, עד שיעברו עליו שלשה רגלים. רבי יהודה אומר: רגל ראשון ושני - אסור, שלישי - מותר. ואם אין לו בנים - מותר לישא לאלתר, משום ביטול פריה ורביה. הניחה לו בנים קטנים - מותר לישא לאלתר, מפני פרנסתן" (מועד קטן כג, א).
מדברי הברייתא משמע שישנם מקרים שבהם כח הרצון יכול לגבור על טבע ההרגל. כאשר אין לאלמן ילדים והוא חדור בשליחות לקיים את המצוה הראשונה שבתורה, או שמדובר במקרה שיש לו ילדים קטנים וטובת הילדים מחייבת מציאת אשה שתדאג להם. בשני המקרים הללו שהמשותף לשניהם הוא הדאגה להמשכיות – האדם מסוגל לזרז את התהליך הטבעי של הי"ב חודש ומסוגל לעבור לשלב הבא בחייו מיד.
שאלת התוספות
נחזור לעבד שמתגייר - התוספות שואלים מה ההבדל בין עבד שנתגייר לבין גר שמתגייר? האם גם הוא צריך לעבור תהליך של י"ב חודש?
התוספות מלמדים אותנו שאפילו אם יש לעבד רצון להתגייר, הוא אינו מסוגל להתגייר בלב שלם, כי "אימת רבו עליו". הוא עדיין לא בָּשֵׁל להניח את חייו הקודמים מאחוריו, אלא "מגלגלין עליו כל שנים עשר חדש" (הל' איסורי ביאה יד, ט) עד שישתקע שֵׁם עבודה זרה מפיו.
אולם התוספות מדגישים שמדובר דוקא בסיטואציה של עבד, אך אם מדובר בגר שמתגייר – משתקע שֵׁם עבודת כוכבים מפיו מיד ואין צורך להמתין י"ב חודש (נז, ב ד"ה עד שתשתקע).
מה ההבדל היסודי ביניהם?
כח הרצון וטבע ההרגל
עבד שרוצה להתגייר עדיין שֵׁם עבודה זרה שקוע בפיו, כי הטבע חזק יותר מהרצון שלו. שינוי ההרגל שלו זקוק לזמן ואינו יכול לקרות ברגע אחד. אך אצל גר הדברים שונים בתכלית השוני. כאשר גר מתגייר הוא מתחיל התחלה חדשה כדברי חז"ל "וגר שנתגייר - כקטן שנולד דמי" (יבמות כב, א). לכן אינו צריך להמתין עד ששֵׁם עבודה זרה ישתכח ממנו, אלא השינוי קורה ברגע אחד.
בנוסף, כאשר גר מתגייר איגלאי מילתא למפרע דמעיקרא שנשמתו היא נשמת יהודי והיתה לו שייכות למעמד הר סיני כדברי חז"ל "אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו" (שבת קמו, א). ולכן העובדה שהתגייר מלמדת אותנו ששֵׁם עבודה זרה מעולם לא היה דבוק בו כל כך.
אולי ניתן להציע הסבר נוסף. ראינו לעיל שאמנם בדרך הטבע לוקח לאדם י"ב חודש לעבור לשלב הבא בחייו (כדוגמת נישואי אלמן). אולם ישנם מקרים שבהם כח הרצון גובר על טבע ההרגל, כאשר האדם מרגיש שליחות לדאוג להמשכיות – הוא מסוגל לעבור לשלב הבא מיד.
כנראה שעיקרון זה נכון גם לגבי גר – כח הרצון הגדול שלו להצטרף לעם היהודי באופן מלא ובשלימות יכול לגבור ובאופן מידי על כל ההרגלים והמשקעים שבחייו הקודמים. ולכן אינו זקוק להמתין י"ב חודש לתהליך הטבעי.
לעומת זאת, עבד שמתגייר הרצון שלו אינו שלם כי "אימת רבו עליו" ולכן הוא עדיין זקוק לתהליך הטבעי של י"ב חודש.
