סמכות חכמים לפרש את התורה - שבועות ב, ב
מאת: נתן קוטלר
מסכת מכות ומסכת שבועות
הגמרא בתחילת שבועות שואלת מדוע המסכת מגיעה לאחר מסכת מכות?
התוס' מבהיר שהשאלה היא מדוע רבי "סדרן על מכונן בהוייתן זו אחר זו?" (תוד"ה מכדי).
הגמרא בסוגייתנו אומרת שעלינו לעיין במשנה בסוף מסכת מכות (כ, א): "משום דתני: חייב על הראש שתים - אחת מיכן ואחת מיכן, ועל הזקן - שתים מיכן ושתים מיכן ואחת מלמטה". ומה השייכות למסכת שבועות?
הגמרא אומרת: "חדא דמיחייב עלה תרתי, תנא: שבועות שתים שהן ארבע" (ג, א). בפרשת קדושים נאמר "לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ" (ויקרא יט, כז).
לכל אחד מהלאוים בפסוק יש כמה חיובים ואם כן יש דמיון בין סוף מכות לתחילת שבועות שנאמר "שבועות שתים שהן ארבע".
לשני הלאוים שבפסוק ישנם כמה חיובים: בפסוק נאמר: "אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב" (ויקרא ה, ד).
בפרק שלישי בשבועות מבואר הלימוד מפסוק זה: "שבועות שתים שהן ארבע: שבועה שאוכל ושלא אוכל, שאכלתי ושלא אכלתי" (שבועות יט, ב).
השתיים הראשונות הן שבועות על העתיד ונאמרו בפסוק במפורש ואילו השתיים האחרונות הן שבועות על העבר ונוספו ע"י דרשת חכמים.
אם כן, הקשר בין סוף מכות לתחילת שבועות הוא סמכות חכמים לפרש את התורה וללמדנו על חיובים נוספים שאמנם לא כתובים במפורש בתורה, אך הם עומק כוונת התורה.
עומק כוונת התורה בשבועות
במשנה בדף כה, א מופיעה מחלוקת יסודית בין רבי ישמעאל לבין רבי עקיבא בשאלה האם התורה מחייבת קרבן רק כאשר הנשבע (בשוגג) על העתיד או גם על העבר?
"רבי ישמעאל אומר אינו חייב אלא על העתיד לבא שנאמר (ויקרא ה') להרע או להטיב"[1].
אולם רבי עקיבא אומר: "אמר לו רבי עקיבא אם כן אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה דברים שאין בהן הרעה והטבה מנין אמר לו מרבוי הכתוב אמר לו אם ריבה הכתוב לכך ריבה הכתוב לכך".
עלינו להקשיב היטב לכל מילה בתורה. כיון שהתורה ריבתה את המילה "לכל" וכל מילה בתורה מדויקת, לכן מילה זו מלמדת אותנו שחייב גם על דברים שאין בהם הרעה והטבה (כגון שנשבע שיזרוק צרור לים) וגם על הנשבע לשעבר.
[1] בדף ג, ב נאמר: "וכי לא מחייב רבי ישמעאל לשעבר קרבן, אבל מלקות חיובי מחייב" רש"י (ד"ה וכי לא) מסביר: "קאמר ובשוגג אבל מלקות אם הזיד והתרו בו חיובי מיחייב ומתניתין במזיד קמיירי ומלקות".