מאת: נתן קוטלר

הקושי המוסרי 

הסוגיה שלפנינו עוסקת בסתירה בין הערך להצלת חיים לבין האיסור ליילד עובדת כוכבים. במשנתנו נאמר "בת ישראל לא תיילד את העובדת כוכבים, מפני שמילדת בן לעבודת כוכבים". הגמרא בהמשך מקשה שיש סתירה מהברייתא הבאה: 

"ורמינהו: יהודית מילדת עובדת כוכבים בשכר, אבל לא בחנם!" רב יוסף מתרץ שההיתר בברייתא הוא רק משום איבה. הגמרא אומרת שההיתר של רב יוסף שייך גם אם מדובר בשבת, אך אביי חולק עליו ואומר שהמילדת יכולה לטעון שמותר לחלל שבת רק על מי ששומר את השבת ולכן אין חשש לאיבה. 

היוצא מדברי הגמרא שאם אין חשש איבה לא עוזרים לעובדת כוכבים בלידה. כיצד ניתן להבין דין זה מבחינה מוסרית? 

מי היו "עובדי כוכבים"? 

ראשית, חשוב לראות את ההקשר הרחב של הסוגיה – עובדי כוכבים היו שונאי ישראל וניצלו כל הזדמנות כדי לרצוח יהודים: בברייתא נאמר "ועובדת כוכבים לא תיילד את בת ישראל - מפני שחשודין על שפיכות דמים, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: עובדת כוכבים מילדת את בת ישראל בזמן שאחרות עומדות על גבה, אבל לא בינה לבינה. ור"מ אומר: אפי' אחרות עומדות על גבה נמי לא, דזימנין דמנחא ליה ידא אפותא וקטלא ליה ולא מתחזי [מניחה ידה על מצחו של תינוק מקום שמוחו של תינוק רופס והורגת אותו מבלי שידעו – רש"י]". 

שיטת רבי מאיר היא המחמירה ביותר, אפילו כאשר משגיחים עליה, עובדת כוכבים יכולה לרצוח את התינוק מבלי שישימו לב. אך גם לשיטת חכמים, צריך להשגיח עליה בכל עת שלא תרצח את התינוק. 

במשנה הקודמת נאמר שאסור להתייחד עם עובדי כוכבים "ולא תתייחד אשה עמהן, מפני שחשודין על העריות; ולא יתייחד אדם עמהן, מפני שחשודין על שפיכות דמים" (כב, א). 

כאשר רואים את ההקשר שעובדי כוכבים היוו סכנה ממשית לחיים של יהודים, ממילא מובן הדין שלא צריך להתאמץ להצילם. 

הרב קוק הגדיר את עובדי הכוכבים במילים הבאות: "אלה שהנפשות שלהם נשתנו לרוע ביסודם על ידי התגבורת של הרשעה הזוהמא והחומריות הגסה שנתדבקה בהם בעצם" (עין איה שבת ח"ב יב, נא).  

שנית, חשוב להדגיש שדין זה מתייחס דווקא לעובדי כוכבים שכאמור היוו סכנה לעם ישראל, אולם דין זה כמובן לא נאמר לגבי גויים הגונים וישרים. כך כותב רבי עקיבא איגר בהגהותיו על דין זה: "אבל אם אינו עובד עבודת כוכבים וקיבל עליו ז' מצוות – מיילדים" (שו"ע יו"ד קנד, ב). 

ההבחנה בין "סתירות" מדומות לבין סתירות ממשיות 

הרב צבי יהודה פעם אמר בהקשר לסתירות בין תורה למדע "לא כל מה שאומרים בשם המדע זה מדע, וגם לא כל מה שאומרים בשם התורה, זו תורה. לא כל אחד ראוי ודי מומחה כדי לדבר בשם התורה. שני הדברים צריכים להתברר לאמיתותם, ואחרי הבירור, רוב השאלות מתנדפות ממילא. אבל בכל זאת, ישנם דברים בודדים שבהם נשארת סתירה"^[1]. 

באופן דומה, ישנם מיתוסים רבים לגבי התורה ובפרט בהקשר המוסרי. ולכן, לא כל דבר שאומרים בשם התורה הוא אכן דעת התורה. אם כן, כאשר מבררים את כל האמת על "סתירה" מוסרית, מגלים שהיא לא היתה ולא נבראה. ישנם מקרים שבהם ישנה סתירה ממשית בין התורה לבין המוסר. אולם, ישנם מקרים שבהם ישנו דמיון מוטעה על סתירה בין התורה לבין המוסר. 

במקרים אלו יש לברר בדיוק מהי עמדת התורה בנושא והאם באמת עמדה זו מנוגדת למוסר. במקרים אלו השאלות על הסתירה בין התורה לבין המוסר מתגלות כבלתי רלוונטיות ברגע שמבררים מהי עמדת התורה. 

בנידון דידן השאלה לעיל לגבי הצלת עובדי כוכבים 'איך ייתכן שאם אין חשש איבה לא עוזרים לעובדת כוכבים בלידה?' - אינה מתחילה. השאלה התבססה על הנחה מוטעית שמדובר בגויים תמימים ולכן לכאורה לא מובן מה פשר היחס הנוקשה של ההלכה כלפיהם. 

אך האמת הנוקבת היא שעובדי כוכבים לא היו גויים הגונים וישרים, אלא הם היו רוצחים מסוכנים ולכן מדובר על התגוננות מוצדקת מפניהם. 

אולם כאשר מדובר בגויים הגונים וישרים שמקיימים את שבעת מצות בני נח (ובכללם נמנעים משפיכות דמים) הכללים הם אחרים כדברי רבי עקיבא אייגר – ובוודאי עוזרים בלידה. 

על כן, חלק ניכר מהשאלות לגבי תורה ומוסר, נובעות מבורות ומדמיונות מוטעים בלבד.

להצטרפות לבית מדרש גמרא באמונה (לקבלת מאמרים ועדכונים על שיעורים - לפי סדר הדף היומי)  ב-‏WhatsApp‏: ‪‪https://chat.whatsapp.com/FcOBPWtNITeDy1ZswZySbM

[1] שיחות הרצי"ה (ירושלים, תשל"ד) בראשית סדרה א' תשל"ד, 6. בין אמונה למדע, עמ' 66-67.