'עשה זאת בעצמך'
מאת: נתן קוטלר
במאמר זה נבחן כמה מן המצוות שאין להן תחליף לקיימן על ידי שליח, אלא שעל האדם לקיימן בעצמו.
קידושין
במשנה בתחילת הפרק השני של קידושין נאמר "האיש מקדש בו ובשלוחו". הגמרא מקשה, אם נאמר שהאיש מקדש בשלוחו, כל שכן שהוא יכול לקדש בעצמו, ולכן מדוע נאמר במשנה שהאיש מקדש בעצמו? הגמרא נותנת שני תירוצים לכך שנאמר "האיש מקדש בו":
א. רב יוסף מלמדנו "מצוה בו יותר מבשלוחו" ורש"י מסביר שכאשר האדם עוסק במצוה בגופו הוא מקבל שכר גדול יותר. ואם כן, ישנו ערך גדול יותר לכך שהאדם עצמו יעסוק במצוה מאשר שימנה שליח לשם כך. הגמרא מביאה ראיות מהאמוראים שנהגו להכין בעצמם מאכלים לכבוד השבת ולא הסתפקו בשליח שיעשה זאת עבורם.
ב. הגמרא מוסיפה שישנו גם איסור לקדש אשה על ידי שליח ומביא את דבריו של רב יהודה "אמר רב, אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ורחמנא [=התורה] אמר 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ'".
ואם כן, אף שמבחינה פורמלית האיש יכול לקדש על ידי שליח, לכתחילה עדיף שהאיש יקדש בעצמו ואף חל איסור לקדש אשה מבלי שיראנה.
עתה נדון בשתי מצוות נוספות שמצוה בו יותר מבשלוחו:
יישוב הארץ וכתיבת ספר תורה
בגמרא בבבא בתרא נאמר: "אמרו ליה רבנן לרב המנונא: כתב רבי אמי ד' מאה ספרי תורה. אמר להו: דילמא [=שמא] 'תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה' כתב. א"ל רבא לר' זירא: נטע ר' ינאי ארבע מאה כרמי. א"ל: דילמא [=שמא] שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב [=צורת כרם מינימלית]" (בבא בתרא יד, א).
יש לשאול מדוע העמידו בגמרא 'אוקימתא' רחוקה בסיפורים אלו? שהרי רבנן אמרו שרבי אמי כתב ארבע מאות ספרי תורה ולא "תורה ציוה לנו משה" וכן רבא אמר שר' ינאי נטע ארבע מאות כרמים ולא רק כמה שורות בכרם! מדוע לא תירצו שרבי אמי ור' ינאי עשו זאת על ידי שליח ואז זה מסתבר יותר מבחינה הגיונית ולא צריך להעמיד 'אוקימתא' רחוקה!
המצוה מוטלת על האדם בעצמו
בעל השיטה מקובצת מביא את דברי הראב"ד: "וזה לשון הראב"ד ז"ל הא דאמרינן כתב רבי זירא ארבע מאה ספרי דאורייתא ואמרינן עלה ודילמא תורה צוה לנו כתב בהו. משום דאמרינן במנחות הלוקח ספר תורה כחוטף מצוה מן השוק. כתבה כאלו קבלה מהר סיני. כתב בה פסוק אחד או שהגיה בה אות אחת מעלים עליו כאלו כתבה".
מקור דברי הראב"ד לגבי ספר תורה הן מהגמרא במנחות (ל, א): "וא"ר יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב: הלוקח ס"ת מן השוק - כחוטף מצוה מן השוק, כתבו - מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני. אמר רב ששת: אם הגיה אפי' אות אחת, מעלה עליו כאילו כתבו".
הרמב"ם הוסיף מילה אחת משמעותית על הנאמר בגמרא: "מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו... ואף על פי שהניחו לו אבותיו ספר תורה מצוה לכתוב משלו, ואם כתבו בידו הרי הוא כאילו קיבלה מהר סיני, ואם אינו יודע לכתוב אחרים כותבין לו, וכל המגיה ספר תורה ואפילו אות אחת הרי הוא כאילו כתבו כולו" (הל' תפילין ומזוזה וספר תורה ז, א).
הרמב"ם מלמדנו שעיקר המצוה היא בכך שכותב בידו, כלומר בעצמו ולא על ידי שליח. אמנם אם אינו יודע לכתוב ניתן לקיים את המצוה על ידי שליח שאחרים כותבין לו, אך צריך לדעת שזו מציאות של דיעבד. ולכן, הגמרא לא יכלה לתרץ שרבי אמי כתב ארבע מאות ספרי תורה על ידי שליח, שהרי עיקר המצוה היא הכתיבה בידו. ולכן, הגמרא העדיפה להעמיד אוקימתא רחוקה שרק כתב פסוק אחד, ולא שחלילה ניתן להבין שעיקר קיום המצוה מלכתחילה היא על ידי שליח.
בעל ה'שיטה מקובצת' מביא את דברי הראב"ד בהתייחס גם לנטיעת ארבע מאות כרמים: "וכן הא דרבי ינאי דנטע שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב בארבע מאה כרמי משום יישוב ארץ ישראל הוא דעבד ומעלים עליו כאלו נטעה כולה עד כאן לשונו". הראב"ד הוסיף ארבע מילים שמסבירות הכל "משום יישוב ארץ ישראל". אם כן, מאחר ויישוב ארץ ישראל היא מלכתחילה מצוה שעדיפה להיעשות בעצמו ולא על ידי שליח, לכן הגמרא העדיפה להעמיד אוקימתא רחוקה שנטע רק כמה שורות בכרם, ולא שחלילה ניתן להבין שעיקר קיום המצוה מלכתחילה היא על ידי שליח.
כך מסכם הרב קוק "משום דבאמת במצוות האלו כתיבת ספר תורה ובנין ארץ ישראל החובה מוטלת על כל אדם מישראל לעשות אותן עד כמה שאפשר בגופו ועל ידי עצמו, ולא על ידי שליח" (מאמרי הראי"ה ח"ב מאמר 'תורה וארץ ישראל' עמ' 466).