בברייתא נאמר "הדר בפונדקי בארץ ישראל, והשוכר בית בחוץ לארץ - כל שלשים יום פטור מן המזוזה, מיכן ואילך חייב; אבל השוכר בית בארץ ישראל - עושה מזוזה לאלתר, משום יישוב דארץ ישראל".
יש לשאול מה עניין מזוזה ליישוב ארץ ישראל?
מצינו מספר סיבות לכך (ראה רש"י; שפת אמת שם). במאמר זה נתמקד בהסבר של הרב קוק ו'הבית הלוי'.
הרב קוק הסביר בשו"ת דעת כהן (סי' קעט) שבדרך כלל כאשר אדם שוכר בית עד שלושים יום, הוא פטור ממזוזה, כי מגוריו בבית נחשבים "ישיבה ארעית". אך בארץ ישראל הכללים הם אחרים לחלוטין: הישיבה בארץ ישראל היא מצוה מיידית ותמידית. בכל יום שהאדם דר בארץ ישראל הוא מקיים מצוה ולכן אין צורך להמתין שלושים יום עד שנחשב שהוא מקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל.
הרב קוק כותב: "והישיבה בארץ ישראל הרי היא מצוה, כדהרמב"ן בסהמ"צ מוישבתם בה, ובכל יום שדר שם מקיים מצות עשה, אולי ע"י כן מיגו דהוי ישיבה לענין ישוב ארץ ישראל הוי ישיבה ודירה לענין מזוזה, כריש סוכה מיגו דהוי דופן לענין שבת כו' ".
קביעת המזוזה היא הסימן לכך שהישיבה היא כבר לא ארעית, אלא היא קבועה ולכן קובעים את המזוזה בארץ ישראל מיד, כי קיום מצוות יישוב ארץ ישראל חל מיד.
ה'בית הלוי' כתב: "דישוב ארץ ישראל כיון שהיא מצוה חשובה משום הכי גם תוך שלשים יום חשיב קבע ולא עראי וכמו דבשבת קובע למעשר משום דאיכא מצוה באכילה חשיבא קבע" (מודפס בסוף בית הלוי בקונטרס בהלכות סת"ם - בענין חיוב שוכר במזוזה מנחות מד).
ה'בית הלוי' מלמדנו שחשיבות מצות ישוב ארץ ישראל כל כך גדולה עד שהיא גורמת לכך שהישיבה בדירה תחשב קבועה באופן מיידי.
