קידוש עזרא ומסירות נפש על שטחים חיוניים - שבועות טז, א
קידוש עזרא ומסירות נפש על שטחים חיוניים - שבועות טז, א
מאת: נתן קוטלר
בסוגייתנו מופיע מקרה שבו הערך של הנצחון במלחמה וההגנה על ירושלים גובר על איסור דרבנן של אכילת קדשים קלים מחוץ לחומה הפנימית של ירושלים.
במשנתנו מופיעים תנאים (כגון מלך, אורים ותומים ועוד) כדי לקדש שטחים ולהוסיפם לתחום ירושלים. עזרא הסופר קידש שטחים מסביב לירושלים (נחמיה יב, כז-מד) ואם כן יש דיון בסוגייתנו בשאלה האם צריך לעמוד בכל התנאים במשנה כדי לקדש שטחים או שדי באחד מהתנאים? וממילא עולה שאלה היסטורית האם קידוש עזרא חל לגמרי או שהיה רק "זכר בעלמא" שהרי לא היה בתקופתו 'אורים ותומים' המנוי כאחד מהתנאים במשנה.
כדי להוכיח את השיטה שצריך לעמוד בכל התנאים וממילא קידוש עזרא היה "זכר בעלמא", הגמרא מביאה ברייתא שמקורה בתוספתא (סנהדרין ג, ב): "שני ביצעין היו בהר המשחה [=הר הזיתים], תחתונה ועליונה, תחתונה נתקדשה בכל אלו, עליונה לא נתקדשה בכל אלו אלא בעולי גולה שלא במלך ושלא באורים ותומים...עליונה שלא היתה קדושתה גמורה - עמי הארץ היו נכנסין שם ואוכלין שם קדשים קלים אבל לא מעשר שני, וחברים אין אוכלין שם לא קדשים קלים ולא מעשר שני...אלא למה הכניסוה? מפני שתורפה של ירושלים היתה, ונוחה היא ליכבש משם!"
לפי הברייתא קידוש השיפוע העליון של הר הזיתים היה רק "זכר בעלמא" ולא היה קידוש גמור ולכן מעיקר הדין היה אסור לאכול שם קדשים קלים, כי לא נכלל בקדושת ירושלים. ואם כן מדוע עזרא עשה מעשה שהביא תקלה לדורות שעמי הארץ נכשלו באיסור דרבנן ואכלו שם קדשים קלים?
הברייתא אומרת לנו "מפני שתורפה של ירושלים היתה, ונוחה היא ליכבש משם!" התוספות כותבים: "אף על פי שהיה הדבר בא לידי תקלה הכניסוה כדי שימסרו עצמם עליהם יותר כשיש בה שם קדושה" (ד"ה אלא).
עזרא קידש שטח זה, כי היה מדובר בשטח שולט שהכרחי להגנת ירושלים מהאויב "הרי שבהר המשחה עשו חומה עליונה לחיזוק ולשמירה מפני האויב הילכך צריך לעשותה בראש ההר" (שו"ת מהרי"ט ח"ב יו"ד סי' לז).
עזרא התבונן קדימה והבין שעתידות להיות מלחמות על ירושלים ולכן רצה לוודא שיהיה תמיד מוטיבציה להתאמץ להיאחז בשטחים השולטים למרות שאינן קדושות בקדושת ירושלים. כאשר מדובר בשטחים בעלי משמעות רוחנית, עם ישראל ימסור את עצמו עליהם יותר.
בהחלטת עזרא אמנם שילמנו מחיר שעמי הארץ נכשלו על ידי כך באיסור דרבנן, אך עזרא לימד אותנו שאסור לוותר על השליטה בשטחים החיוניים שמסביב לירושלים. עזרא הכריע שהשמירה על הנכסים הלאומיים הדרושים להגנת ירושלים – היא ערך שגובר על שאר הערכים.
