קנייני האדם שייכים לאלוקים


מאת: נתן קוטלר


"שלי שלך"

אחד הרעיונות המרכזיים שהשמיטה מלמדת אותנו הוא שאין לאדם בעלות מוחלטת על רכושו. קנייני האדם שייכים לאלוקים. "לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ". הרבי מאיזביצ'ה כותב שהשמיטה והיובל למעשה מבטאים את מידתו של החסיד בפרקי אבות "שלי שלך – שלך שלך": "ענין שמיטה ויובל הוא נגד המדות הנזכרות במס' אבות (ה, י) שלי שלך, שלך שלך. שמיטה, היא נגד מדות 'שלי שלך', היינו אף כי הארץ נתן לבני אדם שיש לאדם קנין בארץ שיוכל להוציא לו ממנה כל הטובות שבעולם, כי כל מיני טובות שבעולם נכללים בארץ...ובשביעית יתן הארץ לה' יתברך, כי הוא שובת ממלאכה ומעבודת הארץ של רשות על פי רצון ה' וישמור פקודותיו, וזה יקרא 'שלי שלך', היינו שהאדם מקנה לה' יתברך כל קנינו בארץ" (מי השלוח פרשת בהר). בשנת השמיטה אנו נקראים לקחת צעד אחורה ולתלות שלט 'הפקר' על שדותינו ולשתף ללא תנאים בני אדם אחרים בפירותינו וכן לוותר על גביית חובותינו ע"י 'שמיטת כספים'. בזאת אנו מבטאים שקנייני האדם שייכים לאלוקים "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'". 

"שלך שלך"

לאמיתו של דבר השמיטה והיובל משלימים זה את זה: אם בשמיטה אנו מרפים מהשליטה ברכוש שלנו ומחזירים אותו לאלוקים, בשנת היובל קורה תהליך מופלא של שיבה אל המקוריות ואל הנחלה שבאמת שייכת לשורש נשמת כל אחד מישראל "בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ". כדברי הרבי מאיזביצ'ה "ויובל הוא נגד מדות 'שלך שלך' שמצות יובל הוא שישוב איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו, כי באמת אלקים עשה את האדם ישר בארץ וחילק נחלה לכל אחד ואחד כפי מעלתו השייך לו בשורשו...כי ברא השם יתברך עת לכל דבר שישוב לאחזתו, ואת שנת היובל ברא בכדי שאז ישוב כל איש אל מקומו ואחזתו השייך לו מאת ה'..." (מי השלוח שם). 

***

הרכוש של האדם אמנם ברשותו, אך זה לא בהכרח אומר שהרכוש שייך לו. התורה מחנכת אותנו שרכושנו שייך לה' והופקד בידינו כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר.  

הבנקאי של הרבי מאפטא

מסופר שיהודי נכנס לרבי אברהם יהושע העשל מאפטא ופרץ בבכי. הוא סיפר לרבי שהוא חייב לפריץ אלף רובל שמאיים להורגו אם לא ישלם לו את הכסף. הרבי מאפטא לקח דף נייר, כתב עליו משהו ואמר ליהודי "קח מכתב זה לפלוני הבנקאי שלי בוורשה ותאמר לו שייתן לך את הסכום שאתה זקוק לו מחשבון הבנק שלי". היהודי נסע לוורשה אך כשהגיע לבנקאי ומסר לו את המכתב הוא אמר "אין לרבי מאפטא חשבון בבנק שלי. אך עקב מצבך הקשה שלך אני מוכן לתת לך עשרה רובלים כצדקה"...היהודי חזר בצער לרבי מאפטא וסיפר שלא קיבל את הסכום הדרוש מהבנקאי בוורשה. הרבי כתב מכתב נוסף ואמר "קח מכתב זה לפלוני הבנקאי שלי בברודי וגם אצלו יש לי חשבון בנק". היהודי נסע לברודי ומסר לו את המכתב והבנקאי מברודי אמר "אמנם אין לרבי מאפטא חשבון בנק אצלי, אך אם הוא שלח אותך בוודאי אתן לך את כל הכסף שאתה זקוק לו". היהודי שמח מאוד ורץ חזרה להודות לרבי מאפטא. אחר כך פרע את חובו לפריץ וחייו ניצלו. מהיום שהבנקאי מברודי נתן את הכסף ליהודי, הוא התעשר מאוד, אך מהיום שהבנקאי מוורשה סרב לתת את כל הכסף ליהודי, הוא ירד מנכסיו, נאלץ לסגור את הבנק שלו ונהיה עני. 

לאחר זמן מה הבנקאי לשעבר מוורשה הגיע לחצרו של הרבי מאפטא לקבל נדבה וכשהרבי ראה אותו הוא לקח אותו לצד והזכיר לו את המכתב ששלח לו עם אותו יהודי שהצטרך אלף רובל "אמרת לו שאין לי חשבון בבנק שלך. אך דע לך, כאשר עמדה הנשמה שלי לרדת לעולם נאמר לי בשמיים שהרבה עניים יפנו אלי לבקש עזרה ולכן כדי שאוכל לעזור לכולם אהיה זקוק לכסף רב ולכן רצו לעשות אותי עשיר כדי שאוכל לתת צדקה לכל הפונים אלי. אך לא רציתי להיות עשיר כי חששתי להיות טרוד בכסף ובמסחר ולכן בקשתי שהכסף לא יינתן לי ישירות אלא על ידי אנשים שיתעסקו בכסף וישמרו עליו ואליהם אשלח את מי שפונה אלי לעזרה. בשמיים שמעו את בקשתי והסכימו". הרבי מאפטא אמר לבנקאי לשעבר מוורשה "דע לך, שאתה נבחרת להיות אחד הבנקאים שלי, לשם כך נהיית עשיר. אך ביום שסרבת לכבד את חשבוני ולעזור לאותו יהודי, מעלת בתפקידך ולכן ירדת מנכסיך. לעומת זאת בעיר ברודי נמצא אדם אחר ששמח למלא את מבוקשי. ולכן הוחלט בשמיים למנות אותו כבנקאי שלי במקומך". אך הרבי מאפטא הוסיף "למרבה הצער העוני גובר ויותר ויותר אנשים פונים אלי לעזרה. ולכן אצטרך לבנקאי נוסף. אתה איש מוכשר לעסקים. האם אתה מוכן לשוב ולהיות הבנקאי שלי?" (ע"פ הרב שמואל זיוון, סיפורי נשמה שסיפר ר' שלמה קרליבך ח"ב עמ' 44-48).