מאת: נתן קוטלר

השאלה 

בסוגייתנו (מנחות סא, א) נאמר שהמשנה הביאה את דברי רבי אליעזר בן יעקב שבכורים טעונים תנופה. 

הגמרא שואלת מדוע המשנה לא הביאה את דברי רבי יהודה שהגיע לאותה מסקנה ע"י דרישת פסוק אחר. 

התשובה של רבא היא "הואיל ופתח בו הכתוב תחלה", כלומר רבי אליעזר בן יעקב למד שבכורים טעונים תנופה מפסוק מוקדם יותר מאשר הלימוד של רבי יהודה. 

יש להבין מדוע יש משמעות לכך ש"פתח בו הכתוב תחלה"? האם זו סיבה להביא דווקא את דברי רבי אליעזר בן יעקב ולא את דברי רבי יהודה? 

שיטת רבי יהודה 

המושג "הואיל ופתח בו הכתוב תחלה" מופיע בעוד ארבעה מקומות נוספים בש"ס, בשלושה מתוכם יש משמעות הלכתית לסדר של התורה, אך במקום הרביעי (בסוף מנחות קד, ב) מופיעה שיטתו של רבי יהודה לגבי מי שנדר להביא מנחה – יביא קרבן סולת. 

בהתחלה הגמרא חשבה שטעמו של רבי יהודה היא "הואיל ופתח בו הכתוב תחלה", אך היא מוכיחה שרבי יהודה לא סובר כן, אלא מדובר "בסימנא בעלמא". 

רואים מכאן שלשיטת רבי יהודה אין משמעות הלכתית ל"הואיל ופתח בו הכתוב תחלה" אלא שמדובר בסימנא בעלמא, כך משמע גם ממקום אחר: 

במסכת פסחים (ו, ב) נאמר לגבי הכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה" שכלל זה נאמר רק "בתרי ענייני, אבל בחד עניינא, מאי דמוקדם - מוקדם, ומאי דמאוחר – מאוחר". ולכן יש משמעות לסדר של התורה בעניין אחד. 

אולם משמע גם מהירושלמי שרבי יהודה לא רואה חשיבות לסדר הכתוב אפילו בענין אחד: "על דעתיה דר"מ [לפי הגהת הגר"א: רבי יהודה] דו אמר אין מוקדם ומאוחר בתורה [אפילו בחד ענינא]" (שקלים ו, א דף טז, ב). 

אם כן, כאשר המשנה אצלנו במנחות מביאה את שיטת רבי אליעזר בן יעקב ולא את שיטת רבי יהודה ורבא אומר שהסיבה היא "הואיל ופתח בו הכתוב תחלה", המשנה לא רק מעדיפה את שיטת רבי אליעזר בן יעקב, אלא היא גם שוללת את השיטה של רבי יהודה שאין משמעות לסדר הכתוב (אפילו בחד עניינא). בכך המשנה ודברי רבא בגמרא מכריעים שיש משמעות לסדר שהתורה כתובה (למעט בתרי ענייני). 

המהות נמצאת בתחילה 

בגמרא בבבא קמא מובאים דברי רבי יהושע שאדם הרואה את האות ט' בחלומו "סימן יפה לו" (ב"ק נה, א). ומדוע? "אלא, הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחילה, שמ'בראשית' עד 'וירא אלקים את האור' לא כתיב [=כתוב] טי"ת" (שם). אם כן, המהות של האות ט' היא טובה משום שהמקום הראשון שהיא כתובה בתורה הוא "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" (בראשית א, ד). חז"ל מלמדים אותנו שכדי לברר את המהות של מושג מסויים, עלינו לעיין במקום הראשון בתורה שמושג זה מופיע. 

לדוגמא: בפרקי אבות נאמר שרבן יוחנן בן זכאי אומר לתלמידיו "צאו וראו איזוהי דרך ישרה [יש גירסה: "דרך טובה"] שידבק בה האדם". 

יש לשאול היכן היו צריכים לחפש? וכן מהיכן הם למדו את מה שאמרו? 

רבי צבי אלימלך מדינוב מסביר שהתלמידים הבינו מרבם שכדי למצוא את הדרך הטובה שידבק בה האדם, עליהם לעיין במקום הראשון שהמילה 'טוב' מוזכרת בתורה. "הוא הוא הטוב הכללי הכולל לכל דרכי התורה...שאותו האות או התיבה שנזכר בתחלה בתורה אותו הדבר הוא דבר כללי לכל הנאמר אחריו" ('בני יששכר' על ל"ג בעומר – תודה לאחי אביאל קוטלר על ההפניה). 

הרעיון של "הואיל ופתח בו הכתוב תחלה" חורז את כל הש"ס ולכן לשיטת רבא, משנתנו מביאה דווקא את רבי אליעזר בן יעקב שהולך בדרך זו.