שיטת רבי יוחנן ופיוט 'מכניסי רחמים' - סנהדרין מד, ב

מאת: נתן קוטלר


תפילה למלאכים?

 בסוגייתנו רבי יוחנן דורש את הפסוק "הֲיַעֲרֹךְ שׁוּעֲךָ לֹא בְצָר וְכֹל מַאֲמַצֵּי כֹחַ" (איוב לו, יט): "לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין את כחו, ואל יהו לו צרים מלמעלה". רש"י מסביר "לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצים את כחו - שיסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים, ושלא יהו לו מסטינים [=מקטרגים] מלמעלה". 

האם ניתן להסיק מדברי רבי יוחנן שראוי לבקש סיוע מהמלאכים? 

כידוע יש בעניין זה פולמוס גדול לגבי אמירת פיוט 'מכניסי רחמים', יש שהתנגדו לאמרו (מהר"ל נתיבות עולם, נתיב העבודה יב), אך יש שתמכו (שו"ת מהר"י ברונא סימן רעה). לכאורה ניתן להביא ראיה מדברי רבי יוחנן לשיטה התומכת באמירת 'מכניסי רחמים'. 

תפילת היחיד ותפילת הצבור

אך הרש"ש אומר שצריך לראות את מכלול שיטת רבי יוחנן בנידון. רבי יוחנן התייחס לעניין התפילה למלאכים במקומות אחרים: 

במסכת סוטה מובאים דברי רבי יוחנן בהקשר לשאלה האם ניתן להתפלל בכל לשון? במשנה נאמר שתפלה נאמרת בכל לשון (סוטה לב, א). הגמרא אומרת "רחמי היא, כל היכי דבעי מצלי [התפילה היא רחמים, ולכן בכל לשון שאדם יודע לכוון ליבו – יתפלל]" (לג, א). 

הגמרא מקשה: "והאמר רב יהודה: לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית, דאמר רבי יוחנן: כל השואל צרכיו בלשון ארמי - אין מלאכי השרת נזקקין לו, לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי!" ואם כן, לפי רבי יוחנן אין להתפלל בארמית, כי המלאכים שאמורים לסייע לו – לא יבינו תפילתו. אם כך כיצד המשנה אומרת שיכול להתפלל בכל לשון? 

הגמרא מתרצת: "לא קשיא: הא ביחיד, הא בצבור" (שם). רבי יוחנן דיבר על תפילתו של היחיד שצריך סיוע מהמלאכים ולכן אמר שרצוי להימנע מתפילה בארמית. אך המשנה דיברה על תפילת הציבור שאינה צריכה סיוע ולכן ניתן להתפלל בכל לשון. המקור לחילוק בין תפילת היחיד לתפילת הציבור – הוא בגמרא בברכות: 

"רבי נתן אומר: מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים, שנאמר: 'הֶן אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס כַּבִּיר' (איוב לו, ה), וכתיב: 'פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקֲּרָב לִי [כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי]' (תהלים נה, יט)" (ח, א). אולם ישנם מקרים שתפילת היחיד היא כמו כח תפילת הציבור: 

א. חולה שכינה עמו 

בגמרא בשבת מסופר שכאשר רבי אלעזר היה הולך לבקר את החולה, הוא היה לפעמים אומר בלשון הקודש "המקום יפקדך לשלום" ולפעמים היה אומר בארמית "רחמנא ידכרינך לשלם" [=הרחמן יזכרך לשלום]. אולם הגמרא מקשה: "והאמר רב יהודה: לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי! ואמר רבי יוחנן: כל השואל צרכיו בלשון ארמי - אין מלאכי השרת נזקקין לו, שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי!" (שבת יב, ב). ואם כן, כיצד רבי אלעזר התפלל בלשון ארמית? התירוץ הוא: "שאני חולה, דשכינה עמו" רש"י מסביר: "דשכינה עמו - ואין המתפלל צריך שיזדקקו לו מלאכי השרת להכניס תפלתו לפנים מן הפרגוד". ולכן במחיצתו של חולה אין צורך להימנע מתפילה בלשון ארמית, כי השכינה עמו. 

ב. בעשרת ימי תשובה 

במסכת יבמות (קה, א) הגמרא שואלת: מצד אחד נאמר "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו" (דברים ד, ז) שמשמע שה' קרוב בכל עת, אך מצד שני נאמר "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" (ישעיהו נה, ו) שמשמע שה' קרוב רק בזמנים מסוימים. הגמרא משיבה: "לא קשיא: הא ביחיד, הא בציבור. יחיד אימת? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ". תפילת היחיד יכולה לקרוע גזר דין בעיקר "בהיותו קרוב", כלומר בעשרת ימי תשובה. אך תפילת הציבור יכולה לקרוע גזר דין "בכל קראנו אליו".

 ג. בזמן שהציבור מתפלל 

במסכת ברכות (ז, ב) מסופר שרבי נחמן לא היה יכול להגיע לבית הכנסת או לאסוף עשרה שיתפללו בביתו. רבי יצחק אמר לו: "ולימא ליה מר לשלוחא דצבורא, בעידנא דמצלי צבורא ליתי ולודעיה למר [יבקש משליח הציבור להודיע לו את השעה שבה הצבור יתפלל" (ז, ב). רב נחמן שאל את רבי יצחק "מאי כולי האי?" והשיב לו: "דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון - אימתי עת רצון - בשעה שהצבור מתפללין".

ד. תפילה הנאמרת בציבור 

רבינו יונה אומר בשם רבני צרפת מסביר שכוונת רבי יוחנן בגמרא בשבת (יב, ב) להימנע מתפילה בלשון ארמי היא דווקא כששואל צרכיו, כגון שמתפלל על חולה או על צער שיש לו בביתו. אך אם יחיד מתפלל תפילה שבדרך כלל נאמרת בציבור, יש לתפילה זו כח כמו לתפילת הציבור ולכן יכול לאומרה בכל לשון (רבינו יונה ברכות ז, א מדפי הרי"ף). 

ה. בעל תורה ומצוות 

בתהלים כתוב: "קָרוֹב אַתָּה ה' וְכָל מִצְוֹתֶיךָ אֱמֶת" (קיט, קנא), בעל ספר 'ארץ החיים' לרבי אברהם חיים ב"ר שמואל פיבוש הכהן (נכד הסמ"ע, חי בניקולשבורג ובחברון) כותב: "קרוב אתה ה' והטעם וכל מצותיך אמת. אם כן, מי שהוא בעל תורה ומצות נשמע תפלתו אפילו ביחיד שהוא עוסק בתורה ובמצות הנקרא אמת" (הובא ע"י החיד"א בחומת אנך תהלים שם). 

שיטת רבי יוחנן ופיוט 'מכניסי רחמים'

נחזור לסוגייתנו בסנהדרין. מוכח מכל המקורות לעיל שכאשר רבי יוחנן אומר "לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין את כחו", הוא מתכוון דווקא ליחיד ורק למקרים שבהם אין לתפילת היחיד כח של ציבור. בנוסף, נראה שאי אפשר להביא ראיה מדברי רבי יוחנן לגבי פולמוס אמירת 'מכניסי רחמים'. ממה נפשך: אם תפילה נאמרת בציבור, אין צורך בפנייה למלאכים ואם יחיד אומר את התפילה ישנם מקרים שבהם יש לתפילת היחיד כח כמו תפילת ציבור (כגון בעשרת ימי תשובה). הלכך, גם לשיטת רבי יוחנן אין סיבה לומר 'מכניסי רחמים' ולבקש ממלאכים לסייע בתפילה של הציבור. אך עדיין צריך להבין את שיטת רבי יוחנן אף ביחיד, כיצד ייתכן שמותר לפנות אל המלאכים? 

שיטת הירושלמי

בתלמוד ירושלמי נאמר שהנוהג אצל בשר ודם שמי שצריך לבקש בקשה מהשר זקוק למתווך "אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אם בא על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד. הה"ד כל אשר יקרא בשם ה' ימלט (יואל ג ה)" (ירושלמי ברכות ט, א). לפי הירושלמי אין לפנות כלל אל המלאכים בתפילה. עלינו לברר מי הם המלאכים שאליהם רבי יוחנן במסכת סנהדרין אומר שצריך להתפלל לאמץ את כוחנו. 

המלאכים הנבראים על ידי מצוות

 הגמרא בתענית לומדת מהפסוק "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ" (תהלים צא, יא) שלאדם יש שני מלאכים המלוים אותו. "דבי רבי שילא אמרי: שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם הן מעידין עליו, שנאמר כי מלאכיו יצוה לך" (תענית יא, א). מיהם מלאכים אלו? רבי שלמה רבינוביץ, האדמו"ר מרדומסקכותב בכמה מקומות בחיבורו 'תפארת שלמה' על המלאכים שיהודי בורא על ידי מעשיו הטובים. מלאכים אלו שומרים ומליצים טוב על האדם: "דהנה כל המצוות ומעשים טובים ורצונות טובות של בני ישראל מכל ששת ימי המעשה לית להון גדפין להיות פורחת למעלה, עד בוא יום השבת בא להם חיות מעולם העליון בבחינת נשמה יתירה והם נקראים מלאכים. וזה שאנו אומרים שלום עליכם כו' בואכם לשלום כו'. כי בשבת נעשה ונגמר פעולתו להיות נעשה מכל מצוה ורצון הטוב מלאך קיים" (שמות כ, כ). 

מיהו הפרקליט?

 במשנה בפרקי אבות נאמר: "רבי אליעזר בן יעקב אומר העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד והעובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות" (ד, יא). ובגמרא בשבת נאמר "ואלו הן פרקליטין של אדם - תשובה ומעשים טובים. ואפילו תשע מאות ותשעים ותשעה מלמדים עליו חובה, ואחד מלמד עליו זכות - ניצול, שנאמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת וגו'. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אפילו תשע מאות ותשעים ותשעה באותו מלאך לחובה ואחד לזכות - ניצול, שנאמר מליץ אחד מני אלף" (לב, א). 

אם כן, הפרקליט שחז"ל מדברים עליו הוא המלאך שהאדם יוצר על ידי מעשיו הטובים. מלאך זה מליץ על האדם יושר ומגן עליו. 

זכות המעשים הטובים

לפי ההבנה שיש לאדם מלאכים ששומרים עליו שנוצרו על ידי מעשיו הטובים, ניתן להבין באור חדש את דברי רבי יוחנן ופיוט מכניסי רחמים. ייתכן ולפי הגישה התומכת באמירת פיוט זה, אין הכוונה שאנו מתפללים בכלליות שמלאכים כלשהם יהיו עבורנו מליצי יושר, אלא נראה שהכוונה היא שאנו מתפללים שהמלאכים שלנו שנוצרו על ידי מעשינו הטובים הם יהיו עבורנו מליצי יושר. ואם כן, אנו מבקשים שתעמוד לנו זכות מעשינו הטובים, שזו כמובן בקשה לגיטימית לכל השיטות. 

אם כן, יוצא שאין מחלוקת בין הירושלמי לבבלי. כאשר רבי יוחנן במסכת שבת ובסנהדרין בבבלי ראה בחיוב שיהיה למלאכים תפקיד פעיל בבקשת רחמים עבור האדם, אין כוונתו למלאכים הכלליים כמו מיכאל וגבריאל, אלא למלאכים של האדם שמגינים עליו ונוצרו על ידי מעשיו. וכאשר הירושלמי שולל תפילה למלאכים, הוא נוקט דווקא בשמות מיכאל וגבריאל: "אם בא על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד. הה"ד כל אשר יקרא בשם ה' ימלט (יואל ג ה)" (ירושלמי ברכות ט, א). אך ייתכן וגם לפי הירושלמי אין מניעה שהאדם יבקש שתעמוד לו זכות מעשיו הטובים (שיצרו מלאכים). 

נראה שלשיטת רבי יוחנן שישנם זמנים שבהם האדם לא צריך את המלאכים שמגינים עליו ונוצרו על ידי מעשיו. כגון בתפילת הצבור או בחמשת המקרים לעיל שבהם יש ליחיד את הכח כמו לתפילת הצבור.


להצטרפות לקבוצת 'הַדַּף הָרַעְיוֹנִי' רעיונות מתוך הדף יומי - מסכת סנהדרין: https://chat.whatsapp.com/FcOBPWtNITeDy1ZswZySbM